הקשר של המורה עם התלמיד

שאלה: במה צריך להתבטא החיבור איתך, של אלה שנמצאים מאחורי המסך?

תשובתי: החיבור שלכם איתי צריך להתבטא בזה, שאתם כותבים לי שאלות רציניות וקונקרטיות בקשר לשיעורים, לא מומצאות אלא מחושבות. אני אענה עליהן או בעל פה או בכתב.

כי הקשר נוצר בזמן שאנחנו עוסקים בעסק משותף. זה שאתם מקבלים ממני כל יום איזו מנה של ידע, זה לא נחשב לקשר. קשר, זה כאשר כולנו יחד מולידים, יוצרים משהו חדש. אם אני מלמד את חכמת הקבלה או החינוך וההשכלה אינטגרליים, ואתם לומדים את זה, אז בינינו קיים קשר.

הקשר אפשרי רק כאשר אתם דומים לי. אנחנו יודעים שחיבור בין שני חפצים (אובייקטים) מתרחש רק במידת ההידמות, הדמיון, ההשתוות של התכונות שלהם. ואיזה דמיון יכול להיות בינינו, אם אני מורה ואתם תלמידים? איזה דמיון יכול להיות בין הנברא לבורא, אם הבורא רק משפיע, והנברא רק מקבל? מה אתם יכולים לתת בתמורה? – חיבור איתי. ואיזה חיבור זה יכול להיות? – אם אתם תפעלו בדיוק כמוני. רק כך! ובאיזו צורה אתם עוד יכולים לפעול? ללמד אותי, כפי שאני מלמד אתכם? – לא, ללמד אחרים, כפי שאני מלמד אתכם.

לכן, לא יכול להיות מצב יותר יעיל מאשר הפצה, אחרת אתם לא מעבירים דרככם את החומר. בעולם הרוחני, מי שלא מעביר דרכו מידע, סותם את עצמו ולא תופס שום דבר. אתם לא מתארים לעצמכם איזה חלק מת, מזערי, ממה שאני נותן לכם, אתם תופסים, וזה דווקא מפני שלא מעבירים את זה מייד הלאה בשום צורה.

אותם אנשים שעוסקים בתרגום או עיבוד של השיעורים, אלה האנשים המאושרים ביותר, מפני שמה שהם שומעים או מעבדים, מגיע בסופו של דבר איך שהוא למישהו. ומי שלא עוסק בזה, אין לו שום יציאה אחרת מעצמו, הם מהווים מבוי סתום.

מתוך שיעור בנושא "הפצה של השיטה האינטגרלית", 17.10.2013

ידיעות קודמות בנושא
עזרה חיצונית למען קשר פנימי
להרגיש את רצונו של המורה
אהבה למורה