דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפשטות הגדולה של השלמות העגולה

הפשטות הגדולה של השלמות העגולה

כל הקבוצה וכל האנושות כולה, בונה בהתחלה את ה"יושר". אני מצמצם את הרצון לקבל שלי, בונה עליו מסך ועם חלק מאותו הרצון אני עובד למעלה מהמסך – באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה, בקשר עם הזולת. ובחלק מהרצונות אינני מסוגל לעבוד בהשפעה לזולת, אלא אני יכול להשתמש בהם רק לתועלת עצמי, ולכן אני פשוט מצמצם אותם. אני כולי רוצה להיות מכוון ל"קו", לכיוון אחד, להשפעה.

כך אני בונה את "קווי התקשורת" שלי עם הזולת, את רשת הקשר הנכונה. ואם לאחר כל העבודה שלי, אני מצליח להפוך את כל הרצון לקבל לרצון להשפיע, אני מעביר את כולו מתוך עצמי החוצה ומשתמש בו למען הזולת, הרי שבניתי מעצמי את הדמות האמיתית של המשפיע. ואז אני עצמי הופך ל"עיגול".

אין לי יותר "קו", אלא בכל הרצונות שלי, בכל הכיוונים שלי, בכל ההזדמנויות, אני מכוון לתועלת של כל האחרים, ואני לא עושה שום הבחנות ביחס אליהם: למי יותר, למי פחות.

ליתר דיוק, קיימות הרבה הבחנות, בדיקות ומדידות, אך אני בודק ומודד לא את היכולת שלי, כיוון שאני עצמי כבר אינני מוגבל, אני עצמי כבר "עיגול". אלא הם ביחס אליי עדיין אינם "עיגול" ולכן אני יכול להשפיע להם באופנים שונים, יותר ויותר. וכך עד גמר התיקון הכללי, שבו הכול מתחבר בזיווג שנקרא "זיווג רב פעלים ומקבציאל" וכולנו הופכים לעיגולים.

כלומר "עיגול" יכול להיות מצב שבו עדיין אינני מפותח, כמו תינוק שנמצא בשלמות בידי אימו. ולכן לא מופנות כלפיו שום דרישות, מלבד ביטול עצמו. כך המלכות דאין-סוף הייתה מבטלת את עצמה בפני הכוח העליון, האור העליון שמילא אותה, ולכן הייתה לה צורה של "עיגול". אפילו היה קיים שם זיווג, אך הכול בא מכוח העליון.

אך בסוף, במצב הג', כשאנחנו שוב חוזרים לאין-סוף, אנחנו כבר בונים בעצמנו את ה"עיגול" הזה. לכן אנחנו עושים צמצום על המצב ההתחלתי, יוצרים לעצמנו את מקום העבודה ובתוכו אנחנו בעצמנו בונים את המצב השלם, במקום הבורא. על כך נאמר: "ניצחוני בניי".

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 25.07.11
ידיעות קודמות בנושא:
עיגול שמורכב מאינסוף קווים
מה זה רצון ʺעגולʺ?
הקבוצה היא עיגול שבמרכזו הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest