קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתה של קרן: האם לומדת קבלה יכולה לעסוק בהפצה רק כשחשה שיש לה כבר מה לתת? או שיש לבצע זאת באופן טכני ברמת הגופים על אף שלא מרגישים צורך פנימי? האם זה שעושה זאת בצורה טכנית בלבד יוכל לגעת בנקודה שבלב של הזולת?
תשובה: צריך לבצע את המלצות המקובלים, ואחר כך תביני את המשמעות הנסתרת בהן – השינויים שלך עצמך.
שיחות על שלבי הסולם/כרך ד' 125. ללמד קבלה בצנעה
שיחה (26.12.02) על מאמר: "מטרת החברה – ב"
הרב"ש, "שלבי הסולם" כרך ד' – שונות, עמ' 9
איך יש להתייחס לחבר? האם לגלות לו את לבנו או לא לגלות? יש כאן עניין של הצנעת לכת. הצנעה היא עבודה עם המסך, כשהאדם מצניע את הרצון לקבל שלו. הוא לא מעוניין להראות פעולת השפעה כלפי הרצון לקבל שלו, כלומר, הוא רוצה להיות עם פעולת ההשפעה הזאת מעל הרצון לקבל. הוא רוצה שמטרת הפעולה שלו תהיה הפוכה משקיעה לתוך רצון לקבל, שתהיה מכוונת לבורא ולא אל עצמו. הוא רוצה שכל תוצאות הפעולה הזאת יבואו לעליון, ולא אליו.
כלומר, האדם רוצה שהפעולה, המטרה והתוצאה שהוא רוכש עקב מאמציו יגיעו לאחר. זה נקרא שאדם נמצא בהצנעת לכת מהרצון לקבל שלו. זה כאילו יש בו מישהו זר הנקרא "רצון לקבל", והוא מעוניין להתרחק מאותו זר ולהסתיר ממנו את הדבר היקר לו, אחרת הוא יגנוב אותו ממנו, ייקחנו ממנו בכוח.
אם אדם מתעלה במחשבותיו ובכוונותיו מעל הרצון לקבל שלו, ונכנס לתוך הבורא, לתוך החבר, ועובד לשם הרצון לקבל של החבר או לשם הבורא, הוא כביכול מתרחק מהרצון לקבל שלו ורוצה שכל התוצאות ייראו בהם. הוא כאילו מסתיר את עבודתו ואת תוצאותיה מהרצון לקבל שלו, פעולה הנקראת "הצנעת לכת" – הצנעת לכת כלפי הרצון לקבל.
והצנעת לכת מתקיימת גם כלפי מי שעובדים עבורו, מפני שלא רוצים שתהיה איזו אחיזה לרצון לקבל מכיוונו. אם אנו עושים דבר מה מכל הלב כלפי חבר, ואנו רואים כמה השפענו לו טוב, אנו מתחילים ליהנות מזה. לכן לא כדאי לראות את התוצאה המתקבלת אצל הבורא. אנו מצניעים מהרצון לקבל גם את התוצאה.
בעיה נוספת בתחום זה היא, שאם האדם גורם נחת רוח לחבר או לבורא, היחס שהם מגלים כלפיו בחזרה עלול להתקבל ברצון לקבל שלו, ואז הוא יעבור להשפעה על מנת לקבל. לכן גם בכך יש לנהוג בהצנעת לכת. כלומר, יש לכסות את הרצון לקבל מכל האפשרויות והפיתויים ליהנות מהפעולה ומהתוצאה שלה, בכל דרך אפשרית. זה עיקר העבודה ב"הצנע לכת".
לכן החלק העיקרי המדבר ב"זוהר" על בניית המסך נקרא "ספרא דצניעותא" – ספר הצניעות. בניית המסך הזה מתגלה בעיקר בעבודה בין אדם לחברו, בעבודה הדדית המתבצעת בין החברים. וכדי לא להניח לרצון לקבל של כל אחד ואחד אחיזה בתוצאת העבודה, הנקרא "אחיזה לחיצונים" בקדושה, (שאז הרצון לקבל נקרא "חיצוני", כי הוא מחוץ לקדושה. האדם לא רוצה שידבק בו משהו כתוצאה מעבודתו, לא מגיע לו דבר והוא שואף לכך שהכול יתקבל בכוונה על מנת להשפיע, הנקראת "מסך ואור חוזר" כי הוא בונה כלי אחר לחלוטין), יש להבין שככל שאדם משפיע לחברו, כך הוא רוצה להסתיר את לבו מהעבודה הזאת.
להרחבה ראו,
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/18109
הפצת הנסתר,
http://www.kabbalah.info/hebkab/press_heb/nrg/nrg14.htm