דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפילוסופיה: בית ללא יסודות

הפילוסופיה: בית ללא יסודות

בעל סולם, כותב במאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה": "כי כל מה שלא נשיג לא נוכל להגדירו בשם ומלה. כי המלה מראה, תחילת השגת של מה."

השורש של כל דבר הוא המהות של הבורא שאינה ניתנת להשגה, ונקראת "עצמותו". עליו אנחנו לא מדברים, כי ניתן לתאר דבר רק מהשגתו בחושים, כאשר אנחנו חוקרים את התחושות באמצעות השכל.

באדם ישנם שני חלקים: שכל ורגש. החלק המרגיש זה הרצון, והחלק המודד והחוקר זה השכל שמתפתח לצד הרצון. אם אנחנו לא מרגישים שום תגובה בשני החלקים הללו, אנחנו נטולי תפיסה. הרי התפיסה תמיד נוצרת ברצון שנמצא מתחת לניתוח שכלי.

כפי שנאמר ב"מבוא לספר הזוהר", חוץ מעצמותו קיימת צורה מופשטת, שאותה אנחנו גם לא משיגים. לעומת זאת, הצורה המלובשת בחומר והחומר עצמו ניתנים להשגה. לכן, ההשגה בחכמת הקבלה מתבצעת מלמטה למעלה, עד כמה שניתן.

מצד שני, פילוסופים שאינם מקשים על עצמם על ידי העלייה במדרגות ההשגה, ישר עוברים לדיבורים על איזשהו כוח שנמצא מחוצה לנו, ומתחילים לדון עליו בצורה פילוסופית, כאילו ה"מחקר" הזה באמת תקף. הגישה הזאת בעצם הפילה את הפילוסופיה – היום כבר לא מתייחסים אליה ברצינות. הרי, כאשר מתחילים שיחות מופשטות, כל אחד "מתפלסף" ככל שעולה על רוחו.

יתר על כן, העיקרון הזה הוא הבסיס של הפילוסופיה: מסתבר, שמותר לאדם לבנות את תפיסת העולם שלו על ספקולציות, וזה "חוקי". עקב ה"פלורליזם" הזה, המזרקה של הפנטזיות משפריצה לכל עבר, ולא נשאר כלום מהבסיס הרציני והאמיתי. חכמת הקבלה מצידה טוענת דבר פשוט: ניתן לחקור את המציאות רק כלפי מי שתופס אותה, כלומר, כלפי האדם. הכול מתפרש רק ביחס אליו, ביחס לתמונה שנתפסת בחושים שלו בהתאם לחוק השתוות הצורה. עם זאת, יש באדם חומר וצורה.

• חומר – זה הרצון לקבל.

• צורה – זו הכוונה על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

האדם תופס את המציאות בתוכו, בהתאם לשינוי שהוא עושה בתוך עצמו. מה שנמצא מחוץ לאדם אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יכולים להשתמש בגילויים של המקובלים עד שאנחנו בעצמינו לא נשיג את אותו הדבר.

ולכן אנחנו משתמשים בחכמת הקבלה, כדי למשוך את הכוח מאותן המדרגות, ברצון להשיג אותן, בדומה לילדים קטנים שרוצים לגדול. במילים אחרות, בינתיים אנחנו משתמשים בחכמת הקבלה כסגולה, כאמצעי לא מובן, אבל עובד. ולאחר מכן, כאשר נגיע למדרגה של הגילוי, אנחנו נוכל בעצמינו לחקור ולהבין את התופעות בכלים שלנו. אז ספרי המקובלים יעזרו לנו לבדוק את עצמנו, ויהיו בשבילינו מדריך להתקדמות.

אבל אנחנו בכל זאת אף פעם לא יודעים מה באמת נמצא מחוצה לנו. המקובלים שהתקדמו בזכות השינויים הפנימיים מספרים לנו על 125 מדרגות ההשגה, על מה שהם משיגים בכל מדרגה, על האמצעים שמאפשרים להרחיב את התפיסה. הרצון שלהם זה כבר כלי של הנשמה, ובתוכו הם תופסים את מה שנקרא "אלוקות" – כוח ההשפעה שמתגלה בהם בזמן שהתכונות שלהן משתוות איתו. כאשר הרצון לקבל מקבל את צורת ההשפעה, הוא מרגיש שמשהו ממלא אותו. ול"משהו" הזה הוא קורא "הכוח העליון", או "האור". ושוב, גם זה מושג רק על ידי האדם בעצמו.

לכן, "האור" זאת תגובה בחושים שלנו, ברצון לקבל שלנו, למה שכאילו ממלא אותו. במילים אחרות, "האור", זאת התופעה בתוך הכלי. אפילו האור שנקרא בחכמת הקבלה "מקיף", גם הוא למעשה נמצא בכלים שלנו, רק באלה שנמצאים רחוק יותר מהרגשה ברורה. כך או אחרת, תמיד מדובר על מה שקורה בחושים שלנו, בתוך הרצון. כך אנחנו מתקדמים.

בנוגע לעצמותו: לפי ההיגיון שלנו, אנחנו אומרים שיש השורש העליון. אנחנו אף פעם לא מרגישים ולא משיגים אותו, אבל כמובן, קיים איזשהו מקור של חיינו, של התחושות שלנו והשינויים בתוכנו. עם זאת, לא משנה מה אנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים זאת אך ורק בהתאם לתכונות שלנו. ולכן "בורא", פירושו "בוא" ו"ראה". (בו-רא). את התופעה הזאת אני גם תופס מבפנים, ומחוצה לי נמצא עצמותו.

ולכן, המציאות בכללות מתחלקת לשלושה חלקים:

  • האדם,
  • מה שהוא מרגיש,
  • המקור של התחושות שלו, שאינו ניתן להשגה.

הגישה של חכמת הקבלה קוראת לכל אדם להתחיל ללמוד את המציאות. הרי זו המצווה: "דע את אלוקי אביך ועבדהו." כיצד לעשות זאת? לפי העיקרון: "ממעשיך הכרנוך". האדם משנה את עצמו וכל הזמן משתדל להגיע להתאמה עם הכוח העליון, להשתוות עימו. אז הוא מרגיש את השינויים שהכוח הזה מבצע בו, ובהתאם לשינויים הללו, מרגיש תופעות חדשות. התופעות האלה זה הכוח העליון שאליו הוא שאף.

וזה אומר ש"הבורא" זאת הצורה החדשה המתוקנת שמתלבשת באדם, השינויים החדשים בו, תכונת ההשפעה שמתגלה בו.

ובכן, חכמת הקבלה מקפידה לשמור על הדרישה העיקרית, לא לנתק את המציאות המושגת מהאדם המשיג. אחרת, הכול מיד הופך לפילוסופיה.

מתוך השיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 05.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
פנאטיות, פשיזם או קבלה
חכמת הקבלה והפילוסופיה: למי המילה האחרונה?
חכמה לשינוי עצמי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest