כי המציאות מחייבת

המציאות של היום היא גלובלית.
משבר אחרי משבר, התובנה הזאת מחלחלת אל תוך ההרגשה.
לא נוכל לברוח איש מרעהו.
לא נוכל.
כמה שלא ננסה.
מאות כתבות.
עשרות מאמרים מדעיים.
אין-ספור אמירות של פוליטיקאים.
ומסר אחד שחודר את הכול – "בעידן הגלובלי – כולנו בסירה אחת".

אנחנו – העם שיוצא לרחובות, האנשים שמרותקים למסכים,
הפוליטיקאים שמהלכים חסרי אונים במשרדי הממשלה – כולנו,
שטים באותה הסירה. והסירה הזאת מתחילה להתמלא במים.

יש בה סדק שהולך ומתרחב.
הסדק החברתי.

אף אחד לא אשם בפילוג בינינו, אבל כולנו יצרנו אותו יחד.
עם כל יום שעובר המים מציפים עוד ועוד את הסירה. אם היא תטבע,
היא תוריד למצולות את כל מי שנמצא על סיפונה.
את אלו שנחים בתאי הפאר במחלקה הראשונה, את אלו שיושבים
בתאים הקטנים של מחלקת הנוסעים, את אלו שישנים בשקי שינה על
הסיפון. וגם את אלו שנמצאים מאחורי ההגה.
את כולנו.

אולי נראה לנו שזה לא נורא כל כך, שאפשר עדיין להתעלם.
אבל בתוכנו אנחנו כבר יודעים:
אנחנו חייבים לאחות את הסדק הזה. פשוט חייבים.
ואנחנו יכולים לעשות את זה רק ביחד. מתוך הסכמה והבנה הדדית.
זהו המסר שאיתו יוצאת היום תנועת הערבות לרחוב. למה?
כי הגיע זמן הערבות.

2. הגיע זמן הערבות

הערבות היא עניין פרקטי. לא רעיון מופשט.
הערבות מחייבת קורת גג הולמת, חינוך נאות וזכויות בסיסיות לכולם.
כל אחד מאיתנו זכאי לחיות חיים הוגנים, בכבוד.
אבל לא נוכל להגיע לכך, אם לא נעמיד לפני הכול את חזון הערבות.
למה? כי למרות שהדרישות העולות מהעם מוצדקות ומחייבות מענה,
הן רק סימפטומים.

הנגע הממאיר הוא הפילוג, האדישות לזולת. זהו הסדק שנפער בבטן
הסירה המשותפת שלנו. והטיפול בו חייב לעלות לראש סדר העדיפויות.

להעביר כסף מעשירים לעניים, מביטחון לדיור, להמיר מיסים עקיפים
במיסים ישירים וגם להחליף ממשלה כזו בממשלה אחרת – כל זה טיפול
בסימפטומים.
העברת חבילות כסף ממקום למקום רק תסיט את שיווי המשקל מצד
לצד. אבל המים ימשיכו להיכנס לתוך הסירה.

הכרחי לטפל במצוקות הבוערות של עכשיו, כי אחרת לא נוכל לחשוב
על יום המחר. אבל במקביל, אסור לשכוח כי הפתרון האמיתי לבעיות
הכלכליות, החברתיות והקיומית שלנו הוא רק הערבות.

כי הרי מהי ערבות הדדית?

זהו אותו בטחון פנימי, אותה תחושה של רוגע, שאני יכול להפסיק לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר שלי, להשתחרר מהדאגה על עצמי. מדוע? כי כל השאר דואגים לי. ואני דואג להם. בדיוק כמו במשפחה.

זוהי אותה הרגשה חמה, מלטפת וכל כך אמיתית, שאנחנו, כל ישראל, "ערבים זה לזה".

כשיש בינינו ערבות
החלש לא נרמס. כי ערבות פירושה אחריות הדדית.

כשיש בינינו ערבות
חשוב לי שלא רק לי תהיה עבודה שמפרנסת בכבוד.

כשיש בינינו ערבות
איש אינו פוגע ברעהו או עושק אותו. כי ממתי פוגעים בבני משפחה?

כשיש בינינו ערבות
אין מקום לצריכה מוגזמת, בזמן שאחרים רעבים ללחם.

כשיש בינינו ערבות
איש אינו מעלים מס, כי למה לגנוב מהעוגה המשפחתית הכללית.

כשיש בינינו ערבות
איש אינו משכיר דירה במחירים מופקעים. ככה תעשה לילד שלך?

כשיש בינינו ערבות
איש אינו יכול להיות מאושר, מבלי שכולם יהיו מאושרים.

3. אז מה עושים?

ברמה המיידית:

עלינו לדאוג לצרכים ההכרחיים של כולנו. איך?כמו במשפחה.
כולנו, סביב שולחן עגול – נציגי העם, פוליטיקאים, כלכלנים, סוציולוגים
ואחרים, חושבים יחד מהו הדבר הנכון ביותר עבור המשפחה המורחבת
שלנו. יש למדינה הכנסות. ויש לה גם הוצאות.
בואו נחשוב איך נכון לחלק אותן, כך שהדבר ייטיב עם כולנו. ובשקיפות.

כיצד מקבלים החלטה?

שוב, כמו במשפחה. במשפחה אוהבת ודואגת, גם כשלא מסכימים,
מחפשים את טובת המשפחה. אח אחד עצלן, השני מבריק, השלישית
שאפתנית. אנחנו לא שווים. אבל כמשפחה, תפקידנו להתאמץ לספק
לכל אחד את מה שהוא צריך. יש ציבור מקופח? חובה לדאוג לו לפני
האחרים.

איננו מתיימרים להציג כאן תוכנית כלכלית, אלא את הגישה הנכונה.
אם נתחיל ונסיים כל פעולה מתוך מחשבה על האיחוד בינינו
הכול אפשרי.

ברמה השורשית:

עלינו להשתמש בסביבה שמקיפה אותנו.
אין ספור מחקרים בפסיכולוגיה ובמדעי החברה מוכיחים:

הסביבה קובעת את סולם הערכים של האדם.

הסביבה קובעת:

• מה נקנה.
• איך נראה.
• כיצד נתנהג.
• על מה נחשוב.

הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מה שקורה כאן בשבועות האחרונים.
פתאום כולם מדברים על צדק חברתי.
נכון, מקימי המאהלים ברוטשילד הציתו את המדורה.
אבל מי מלבה את האש?

התקשורת

לכן, בשלב ראשון, עלינו לחתור לשינוי בשיח התקשורתי.
במציאות של היום אין צורך בתוכניות ריאליטי ושעשועונים שמנפחים
את האגו. אפשר ליצור בידור מרתק לא פחות, שכולו ספוג בנתינה
ובדאגה לזולת.

היום, אנחנו צורכים תקשורת של פעם.
תקשורת שמיוסדת על רייטינג, שמונעת על ידי דו"ח רווח והפסד,
ששוטפת אותנו בערכים נבובים וחלולים.
היום,אנחנו צריכים תקשורת אחרת.
תקשורת שממחישה לנו שהאגו לא מנצח, הוא רק מפסיד.
תקשורת שממחישה לנו שגם אם אנחנו לא רוצים, אנחנו בכל זאת
מחוברים.

כלי התקשורת צריכים להפוך להיות הסביבה שקושרת בינינו.
כל הזמן.

אז, גם אחרי שהאוהלים ייעלמו מהכיכרות, והגשם ישטוף את ה"ביחד"
שהרגשנו שם לרגע, הסביבה שלנו תמשיך להחזיק באוויר, גבוה גבוה,
את רוח הערבות. ואז לא הכסף ולא השררה, לא הסלבריטי ולא הטייקון,
אלא ערך הערבות, הוא שימלא את המחשבות והרצונות של האנשים.

רשת האינטרנט

היא יותר מתקשורת.
הרשת הוציאה מאות מיליוני אנשים לרחובות, עוררה מהפכות, שינתה
את פני המציאות בצורה דרמטית.
כוחה טמון בקשר שהיא יצרה בין מיליארדי אנשים.
בדיוק בגלל זה היא מאפשרת לנו, ציבור הגולשים, להניע את מהפכת
הערבות.
וזה כבר תלוי בנו. רק בנו. לא במנהלי רשתות התקשורת.

מעל כל הבמות שמאפשרת הרשת – בפייסבוק, במיי-ספייס, ביו טיוב,
בטוויטר ועוד – עלינו לייצר דיונים חופשיים וסוערים על הדרך ליישם את
הערבות בינינו. על טבע האדם, על מצב העולם, על מהות הבעיה ועל
דרכי הפתרון.

הרשת מאפשרת לנו להתעלות מעל ההבדלים החיצוניים שמפרידים
בינינו,ועכשיו היא יכולה להפוך לסביבה שבה נחנך מחדש את עצמנו.

ואם כבר מדברים על חינוך….

מהפכה בחינוך

הילדים שלנו, האהובים כל כך, גדלים לתוך מציאות בלתי נתפסת.
גילוי אלימות, אדישות וזלזול, ניכור וחוסר אמון, מציפים את סביבתם.
ואנחנו עומדים חסרי ישע.

ההשקעה בילדינו היא האחריות המיידית שלנו, והפירות ממנה הם
התקווה היחידה של כולנו.

לכן האתגר האמיתי של מערכת החינוך לא צריך להיות" לפטם את
הילד בידע", אלא לבנות ממנו "אדם".אדם שיש לו את הכוח והיכולת
להתמודד עם המציאות המורכבת שמחכה לו אחרי שהוא עוזב את
הלימודים.

המערכת אינה אשמה.
לא המורים אובדי העצות, ולא הילדים חסרי המנוחה.
גם כאן, כמו בתקשורת, כמו בכל תחום, הבעיה היא בגישה.
כי בתי הספר, שאמורים להכין את הילדים שלנו לחיים, לא השתנו מימי
המהפכה התעשייתית.
אבל העולם השתנה.
כולנו מבינים את זה.

לא לחינם על גבי חולצות של אנשים רבים במתחמי האוהלים מתנוססת
האמרה: "לתקן את העולם, זה לתקן את החינוך".

השיטה לחולל את השינוי הנדרש בחינוך קיימת. אנחנו, בתנועת
הערבות, מפתחים אותה זה מספר שנים.
זו לא עוד "רפורמה", אלא שינוי תפיסה של ממש.

ממצב של מורה עייף עומד מול תלמידים סרבנים, למצב של מחנך עם
ברק בעיניים שיושב במעגל ביחד עם חברים-ילדים.
זו שיטה שיש בה ילדים בוגרים שמדריכים ילדים צעירים יותר, שיש בה
בסיס של דוגמא אישית, מקום גדול ללמידה מתוך משחק ויסוד לרכישת
כישורי חיים.

זו שיטה שממלאת את החיים בתקווה ושמחה. יש בה עוד המון פרטים,
ולכן פשוט נקדיש לה חוברת נפרדת.

4. אנחנו

חיים בתקופה מרגשת, היסטורית. בימינו נפתח חלון הזדמנויות שלא
היה כדוגמתו. ההתעוררות החברתית שכולנו חלק ממנה, משקפת דבר
גדול בהרבה ממחאה על דיור או אפילו על סדר חברתי חדש.

האמת היא, שהצורך בערבות, הוא שהוציא אותנו מהבית.
יצאנו כדי לצעוק בגרון ניחר על אֹבדנו. כי עמוק בפנים, מאחורי הדרישה
לצדק, למאבק על הבית ועל יוקר המחיה, מסתתרת הכמיהה להרגיש
איש את רעהו. גם אם אנחנו עדיין לא מודעים לזה, כשאנו מתפרצים זה
על זה, כשאנו לא מסכימים, כשאנו מתנהגים בגסות, כשאנו לא רוצים
לשמוע, להבין… גם אז, אנחנו מחפשים בתוכנו דבר אחד בלבד – את
הקשר בינינו.

הרבה זמן היינו בודדים.
כבר שכחנו איך זה מרגיש להביט זה לזה בעיניים.
התגעגעו לערבות. התגעגענו כל כך.

אם נעטוף בערבות כל אדם במדינה, כמו אם שעוטפת בחיבוקה האוהב
את הרך הנולד, כל אחד מאיתנו ירגיש את החום והביטחון שמקבל
הפעוט מאמו. ביטחון שיאפשר לנו לא לדאוג יותר בחיינו. ואז, נוכל
להעביר הלאה את אותו בטחון. לעוד אדם ולעוד אדם.לכולם.
כך נחזיר הביתה את האהבה.
לתמיד.

5. ציטוטים בנושא הערבות

"כל ישראל ערבים זה בזה."
מסכת סנהדרין

"הלוואי שהיה אפשר להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם."
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל

"בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם  שבהם,
ולא יהיה להם שום  רצון, אלא להעניק שפע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות
וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו,
היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו."
הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר

"היסטוריונים יביטו לאחור ויאמרו שאלה לא היו זמנים רגילים, אלא רגע מכריע:
תקופה חסרת תקדים של שינוי גלובלי, עת שבה פרק אחד הסתיים ופרק אחר התחיל.
גלובליזציה אינה בחירה, אלא עובדה. השאלה היחידה היא איך נתמודד עמה – בטוב או ברע".
גורדון בראון, ד"ר להיסטוריה, ראש ממשלת בריטניה לשעבר

"בעידן הגלובלי – כולנו נמצאים בסירה אחת"
פול קרוגמן, זוכה פרס הנובל בכלכלה לשנת 2008

"בליבו של המשבר, הפיתרון היחיד הוא האיחוד,
והוא האור שמאיר כרגע בקצה המנהרה".
יושקה פישר, לשעבר סגן הקנצלר ושר החוץ הגרמני

המאה ה- 21, בשונה מהתקופות שקדמו לה,
היא כבר לא משחק של מנצחים או מפסידים,
אלא היא מורכבת כיום מאוסף של אינספור רשתות קשר המחוברות זו לזו בצמתים אינסופיים.
פרופ' לודגרקו נהארד, מנהל המרכז לחקר האינטגרציה באירופה

"האתגר האמיתי שניצב בפנינו היום, הוא לא רק לשנות את המוסדות שלנו,
אלא לשנות את צורת החשיבה, ולממש את ההבטחה האדירה שעומדת בבסיס העולם הכול כך מקושר שיצרנו.
העתיד מצוי ביתר גלובליזציה, יתר קשר ועירובבין תרבויות, אנשים, מדינות ומוסדות, כמו גם חלוקה משותפת של משאבים ואחריות. אכן, יותר מהכול אנו נצרכים היום לאחדות בין שונים."
פסקל לאמי, נשיא ארגון המסחר העולמי
ידיעות קודמות בנושא:
ערבות הדדית – הכרה משותפת!
העם צריך ערבות הדדית!
מי אנחנו?