העולם שלי

שאלה: אם לטענת חכמת הקבלה האדם מוגבל, מדוע היא משתמשת באדם כנושא המחקר ודרכו היא מנסה להבין את תופעות העולם ואת המציאות?

האם יש לנו אפשרות אחרת להבין את המציאות חוץ מדרך האדם? האם אני יכול "לצאת מעורי"? מחוץ לי? מהגוף שלי? מה שאני מרגיש עכשיו זה "אני המרגיש". אם עכשיו אני אעלם, אז כלפיי יעלם הכול. אם אני לא אהיה קיים, אז שום דבר כלפיי לא יהיה קיים. ובאמת, האם יש צורה לעולם הזה, בצורה כזאת כמו שאני תופס אותה, או בצורה אחרת, בתדרים אחרים ובכל מיני צורות אחרות? איני יכול לומר, אני אף פעם לא מרגיש מחוץ לגופי.

כל ההתגלות של חכמת הקבלה לאדם, זו חכמת התפיסה, שהוא לומד איך הוא תופס את המציאות והוא מתחיל על ידי פעולות מסוימות לשנות את עצמו. ומתוך זה הוא חוקר איך על ידי כל מיני שינויים שהוא עושה בתוך עצמו, משתנה המציאות שנראה לו מתוך זה שהוא משנה את התכונות שלו, הרצון, צורת הרצון, צורת הקליטה, הקשר עם מה שקורה בחוץ, מחוץ לו, עם המציאות החיצונה.

אז הוא מתחיל לעבוד עם הרצונות שלו, והקשר של הרצונות שלו עם מציאות כביכול חיצונה, כך שהוא מתחיל לבנות עולמות. כמו שהעולם שלנו יש בו הרבה מאוד פרטים, חלקים המרכיבים את העולם, האדם שמתחיל לקבל את הרצון שלו ביד ומתחיל לעבוד עימו, הוא מתחיל לבנות עם הרצון שלו עולם חדש, מציאות החדשה.

מה שהוא מקבל בחמישה החושים הגופניים שלו, זה נשאר, כי הגוף שלו נשאר, והחושים האלו והקליטה שבהם נשארת, היא קבועה, בסיסית. אבל הוא בונה חמישה חושים נוספים, שהם לפי התפיסה שבהם בסך הכול נותנים לו הרגשת עולם נוסף, והוא רואה אותו, מרגיש אותו, עובד עימו, חי בו, בנוסף לזה שהגוף שלו חי בעולם של חמישה חושים גופניים. התפיסה הנוספת שהוא מקבל נקראת "העולם העליון" או "העולם הרוחני", והתפיסה שהייתה לו תמיד ונשארה בו דרך חמשת החושים הגופניים שלו נקראת "העולם הזה", העולם שלנו.

אם ישנם עוד אנשים שגם להם יש תפיסה נוספת בחמישה החושים החיצוניים לגוף, אז האנשים האלה יחד עם האדם הזה יכולים להיות בקשר. אבל קודם כל אתה צריך להסכים בתפיסה שלך שהכול זה כלפי האדם המשיג. שאם לא היו בני אדם, אף אחד לא היה מגלה שישנה מציאות של הקוסמוס הזה.

מתוך התוכנית "עולמות נפגשים – קבלה ומדע" מס' 5, 12.5.2014