קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קיימים שני מצבים בתנועה אל המטרה הרוחנית: המצב הראשון – כאשר קיימת הרגשה, כוח, תמיכת הקבוצה, תמיכת הבורא. הרגשת חשיבות תכונת ההשפעה דוחפת להתקרבות איתו, עם הבורא. קיימים הרגשה ורצון, הבורא מראה שכדאי לעבוד עבור המטרה הרוחנית, הרי אני מרגיש שיש שׂכר, כלומר אינני תלוי באמונה, תכונת ההשפעה שבתוכי. ההרגשה מולידה אהבה כלפי החברים וכלפי הבורא.
במצב כזה הוא כורת ברית אהבה עם החברים כלפי הבורא לנצח, לעתיד. עם מי כורתים את ההסכם (את הברית)? עם הבורא אסור, כי כאשר אתרחק ממנו לא ארגיש את קירבתו, הוא לא יחייב אותי. לכן צריך לכרות ברית עם מי שמורגש גם בזמן ירידה, עם הקבוצה. דרכה אנחנו כורתים ברית עם הבורא, ללכת תמיד בהשפעה כלפי הבורא והקבוצה. לכן הקבוצה היא העָרֵבה לברית. כריתת ברית כשכל הקבוצה מתחייבת לדאוג לתמיכה הדדית, נמצאת בקביעות בכוונת ההשפעה כלפי כל אחד. במידת הקשר ביניהם, הם מקבלים את תמיכת הבורא.
המצב השני – כעבור זמן מסוים מצב ההתפעלות והקשר מתחלף למצב של אדישות, חוסר חשיבות המטרה, הבורא, חוסר שׂכר מהיחס הטוב כלפי החברים וכלפי הבורא. והאדם אינו יכול לחשוב על אהבה, על קשר, על השפעה.
א) אם הוא אינו מקבל תמיכה מהקבוצה, נופל וחושב שהבורא אינו חשוב, אין שׂכר ומילוי. ויכול בכלל לעזוב את הדרך.
ב) אם הקשר עם הקבוצה מעורר ומושך, אינו יכול לעזוב ולזרוק הכול, הוא ניזכר בברית שכרת. כי הרי בזמן הנפילה נעלמת חשיבות ההשפעה מאחר ונעלם השׂכר, כאן חייבים לעזור לו הערבות, הברית, הקשר עם הקבוצה. כך הוא שוב חוזר אל הברית, אל אותו היחס של הטוב, האהבה והקשר, בכך שנזכר שצריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, מעל לחוסר ההרגשה הנוכחית, כך, כאילו ההרגשה הזאת קיימת ונהפכת לגדולה עוד יותר! הוא רוצה ללכת אל ה"אמונה למעלה מהדעת" (השפעה למעלה מהשׂכר). והוא מבין שהכוחות לזה הוא יכול לקבל מהבורא וזה מביא אותו לתפילה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.09.2010
רשומות קודמות בנושא:
ברית נצחית
בית בו נפגשים הבורא והנברא
האמצעי היחידי להתקדמות
