העבודה במדבר הצחיח

העבודה מתחילה מהשאלה: "מה הטעם בחיינו?" ובנקודה הזאת כבר מסתתר הרצון להשיג את מטרת הבריאה, שמשמעותו: דבקות בבורא. זוהי הנקודה הסופית.

איננו יודעים כלל מהי המשמעות של הדבקות הזאת, איזו הבנה והרגשה זה מביא. אבל נאמר שצריך להידבק במידותיו. ישנן המידות (התכונות) של הבורא, שאותן הוא מגלה לפנינו בהדרגה, ואנחנו חייבים להתאים את עצמנו אליהן.

כל מידותיו של הבורא הין למעשה רק התכונה האחת של ההשפעה, "הטוב המוחלט". ואת התכונה הזאת האדם צריך לרכוש: להיות "טוב ומיטיב". בהתאם למידה שבה הבורא מגלה לנו את הטוב שלו, כך אנחנו צריכים להפוך להיות כאלה.

הטוב הזה מתבטא ביחס לזולת. כדי שנוכל להגיע להשפעה אמיתית, ולא להשפיע למען עצמנו בצורה אגואיסטית, אנחנו חייבים לעבור דרך די ארוכה של הכנה, ולהתקדם באיטיות ובהדרגה, בשרשרת מצבים של סיבה ומסובב.

אנחנו מתחילים מהמצב המנוגד לחלוטין לבורא, ונעים בעזרת הכוח העליון, בעזרת האור שפועל בתוכנו בהסתרה. זה נקרא האור המקיף, ההארה הנסתרת שמחזירה למוטב.

בזכות זה שאנחנו מושכים אלינו את ההארה הזאת, אנחנו מתקנים את עצמנו ומתקדמים. ואנחנו יכולים למשוך אותה רק על ידי השתוות הצורה. וכשם שהבורא בינתיים מסתיר את עצמו מאיתנו ומאפשר לנו לבצע את התיקון ולהשיג את תכונת ההשפעה האמיתית, כך גם אנחנו צריכים להסכים לעבוד בהסתרה. במקרה כזה, נוכל להשתוקק לתכונת ההשפעה שלו עצמה, ולא למילוי הנעים שהיא נותנת.

על אף שהתיקון הסופי, מטרת הבריאה, היא ליהנות לנבראים. אבל המטרה היא ליהנות אותנו מעל לתכונת הקבלה האגואיסטית שלנו.

לכן העבודה הזאת נעשית "במדבר", על אדמה צחיחה. כלומר, אנחנו לא מרגישים שום תוצאות מועילות מהמאמצים שלנו. זה נעשה כך בכוונה, כדי שהאדם יחפש איך אפשר לעבוד ללא שכר, מעל לשכר. הוא צריך להסכים עם זה ולרצות את זה בעצמו, כי הוא הרי משתוקק לאמת, לתכונת ההשפעה, ולא מנסה להשיג בצורה כזאת הרגשה נעימה.

כל ההכנה הזאת היא התיקון שלפני הכניסה לארץ ישראל. בהתחלה אנחנו מקבלים את כוח התיקון, את תכונת האמונה, ההשפעה, מה שנקרא "40 שנות נדודים במדבר".

ולאחר מכן, אנחנו כבר מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל עצמו, ואפילו הרצון הזה עובד בכיוון ההשפעה. זה נקרא "העבודה בארץ ישראל".

עבודת התיקון של הרצון שלנו והעלאת תכונת השפעה מעל לתכונת הקבלה, נקראת "העבודה במדבר", שלב ההכנה. זה מתואר על ידי הכלל: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". זאת העבודה עם הרצונות להשפיע (ג"ע), בדרגת הקטנות.

והעבודה בארץ ישראל היא כבר עבודה עם הרצונות עצמם: לא מעליהם, אלא בתוכם, מה שנקרא "עבודה בג' קווים". זוהי עבודה עם הרצון לקבל עצמו, שנקרא אח"פ, במצב הגדלות של הנשמה.

וכשעובדים עם הרצון לקבל עצמו בכוונה על מנת להשפיע, מגלים בתוך אותו הרצון לקבל, בארבע דרגות העביות שלו, את שמותיו של הבורא. כלומר, אנחנו כבר מסוגלים לגלות בתוכנו את התכונות הדומות לתכונות שלו, ולהטביע בתוכנו את השם שלו. הרצון מתחיל להתנהג בדומה לאור, וכך האדם מגיע להשתוות, חיבור ודבקות באור העליון, עד שהוא ישיג השתוות מלאה ודבקות מוחלטת בכל מדרגות הגדלות של הנשמה, שזוהי מטרת הבריאה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מדרגות ההתגברות
7 מיליארד שמותיו של הבורא
השפעה ללא שכר