קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה קורה לאדם שנכנס לתיאטרון ומתחיל להתרשם מהאווירה המיוחדת שלו? לאן נעלמות המחשבות והדאגות היומיומיות שלו?
תשובתי: ידוע, שדג גדול בולע דגים קטנים יותר. לכן, אם ההתרשמות מהמתרחש על הבמה היא עד כדי כך גדולה, שמאפילה על כל שאר הדאגות, אז הצופה שוכח על כל דאגותיו.
בזמן הדיכאון הגדול באמריקה של שנות ה- 30, האנשים קנו כרטיסים לקולנוע במקום לחם. הסרט עבורם היה חשוב יותר ממזון, עד כדי כך הוא היה משאיר רושם חזק. למשך פרק זמן זה הם לגמרי יצאו מתוך עצמם ולא היו זקוקים ללחם ולאוכל.
שאלה: למה כל כך חשוב לאדם לצאת מתוך עצמו לכמה שעות?
תשובתי: זה נותן מילוי בלתי מוגבל. הלחם יכול למלא את הקיבה, אבל האדם יבלע אותו יחד עם דמעות, בכך שסובל מהעוני והצרות שלו. בדרך כזאת הוא לא משתחרר מקשיי החיים, מהבעיות. הוא דואג למשפחתו, לאישה, לילדים, לבית, ורואה את חוסר האונים המלא ואת העוני שלו.
אבל אם הוא בא לתיאטרון ומתרשם מחיי המלוכה בארמון, שלגמרי מנותקים מחייו האישיים, אז הוא מוכן לשלם עבור התרשמות והתפעלות כזו. הוא מזהה את עצמו עם הגיבורים שעל הבמה, בכך שמרגיש כשווה להם. הוא מעביר שעתיים בעולם קסום. בזה שנסחף אחר המחזה, הצופה מפסיק להתקיים, בכך שהופך לספוג שסופג לתוכו את כל מה שמתרחש על הבמה.
שאלה: ולאן נעלמים החיים האישיים שלו למשך השעתיים האלה?
תשובתי: החיים האישיים שלו נעלמים, והוא כביכול נמצא בחלום אגדי. ולמעשה, החיים העכשוויים שלנו הם גם כן חלום… אבל זה כבר תיאטרון אחר לגמרי.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 379, 22.05.2014
ידיעות קודמות בנושא:
פלא תיאטרלי
שיחה על תיאטרון בחינוך
שיחה על תיאטרון
