הסוס ממתין לרוכבו

כנס חיבור, "המדרגה הבאה". שיעור מס' 1

כאשר אנחנו מתחילים לחקור את הטבע שלנו, הפריצה העיקרית בגילוי האמת כרוכה בכך, שנפסיק להתרכז בדרגת ה"חי" שלנו, שאיתה אנחנו בדרך כלל מזדהים, שהיא הגוף שלנו, כל הרצונות שלנו, המחשבות והשאיפות. זהו האגו הפרימיטיבי הראשוני אשר טמון בכל המין האנושי, וכל אדם מרגיש את ההשלכות שלו במידה זו או אחרת ובכל מיני צורות, כל אחד בהתאם לטבעו.

אנחנו צריכים להסתכל על ההיסטוריה של האנושות לא כעל חיי הגוף הבהמי, אלא כהתפתחות הרצונות בדרגת ה"אדם". כשמתבוננים בעולם אנו רואים עד כמה חיי האדם קשים, כמה חייבים להילחם עבורם ולהשקיע מאמצים. כל אחד נאבק למען הישרדותו, אך מדוע זה מסודר בצורה כזאת? רק על מנת שנבין את חוסר התועלת של הרצון שלנו.

לא במקרה אנחנו כל כך מתלוננים על החיים וסובלים. החיים האלה בכוונה מכריחים אותנו לסבול על מנת שנחליט שהאגו שלנו והרצון להנות הורגים אותנו, ושנרצה להתעלות מעליו אל המדרגה הבאה. אם לא נשים לב לגופים, אלא נסתכל על הרצון הכללי, אז נראה שהוא גדל מתקופה לתקופה וסובל יותר ויותר בצורה איכותית במידת ההתפתחות שלו.

אף על פי שלאדם יכול להיות כל השפע החומרי הגשמי, אך הרצון שלו גדל עד רמה יותר אנושית והוא אינו מרגיש סיפוק מהחיים השבעים שלו. אם פעם, בני האדם נלחמו עבור חתיכת לחם, היום הם לא מתים מרעב, הם אמנם סובלים אך מסיבות אחרות.

כך הרצון הכללי מתפתח ומתקדם, ואנו מהווים את החלקים שלו ומגיעים לנחיצות לפתור את הבעיה הזאת: אי אפשר להמשיך לחיות בתוך האגו הזה שנולד רק בשביל לסבול. אין יותר מה לעשות, אלא רק להחליט שאנחנו רוצים להתעלות מעליו ולגדול בכיוון אחר.

אנחנו לא רוצים להמשיך לגדל את הרצון הזה, שבמקום מאה נרצה מאתיים ובהתאם למאתיים האלה נכפיל את הסבל, ואחר כך נרצה ארבע מאות ונסבול עוד יותר. אנחנו צריכים להשתמש ברצון שלנו באופן שונה, שננסה למלא לא את הגוף הבהמי אלא את הגוף האמיתי שלנו, כדי שנימצא מחוץ לבהמה הזו, צריכים לעלות מעל החי, מעל הסוס לדרגת הרוכב. חייבים להגדיר את המשימה הזאת כמטרת חיינו.

האנושות מגלה זאת ונמצאת כרגע בפרשת דרכים. היא מתחילה בהדרגה להכיר בכך שהיא עלולה להביא את עצמה להרס מוחלט אם לא תשנה את הטבע שלה. ודווקא אנחנו מחזיקים בידע וההבנה של מה צריך לעשות, יש לנו שיטה שאותה אנחנו מנסים לממש על עצמנו ולהראות דוגמה לכל העולם ולהיות "אור לגויים".

אנחנו רוצים לפרוץ מתוך האגו שמצהיר "אני אמלוך!", ומכריח אותנו לשרת את הגוף הבהמי, אנחנו רוצים לעלות מהדרגה שלו ולהתחבר עם ה"אדם" שבנו. האדם הזה בנו עדיין אינו קיים, קיימת רק הנקודה שממנה אנחנו חייבים לפתח אותו. הניצוץ הזה שנקרא "נקודה שבלב" ישנו בכל אדם. אך ישנם האנשים שבהם הוא בוער ודורש מימוש. לכן התחברו עכשיו אלינו אנשים מכל העולם אשר מסוגלים לממש את האפשרות הזאת ולבנות מהנקודה הזאת את הרוכב, את ה"אדם", שבינתיים נסתר בתוכה כמו בטיפת הזרע.

צריכים להחדיר את הטיפה הזאת אל תוך הרחם, שהיא הקבוצה. וכאשר אנחנו נדבקים בקבוצה כמו טיפה בדופן הרחם, אז מתחילים לקבל מהדבקות הזאת את הכוח העליון – שהוא גילוי הבורא. ישנם כאן שלושה מרכיבים: הטיפה שלי, הקבוצה שלי, והבורא שמתגלה בתוכה. אז אני מתחיל לקבל דרך הקבוצה את ההזנה והכוחות, ובצורה כזאת גדל.

בעצם, אני גדל בזכות כך שמקבל דרך הקבוצה את כוח הבורא, והרצון לקבל שלי גם כן כל הזמן גדל וכאילו רוצה להפריע לי. אך בזכות משיכת האור המחזיר למוטב אליו, החומר הגולמי וחסר הצורה הזה, אני מתחיל לקבל את צורת האדם, הדומה לבורא.

אני לא יודע מה זה להיות דומה לבורא, אני מרגיש כל מיני הפרעות. אך ההפרעות האלה מראות לי באיזו צורה אני צריך להתנגד אליהן, לבקש דביקות עם הקבוצה, לדרוש השפעת הבורא עליי. בכך הרצון שלי מתחיל לקבל צורות האדם. בדומה לעובר שעובר שלבי התפתחות שונים תוך כדי הגדילה, עובר כל מיני שינויים, מקבל צורות שונות, עד שבסוף הופך להיות דומה לאדם. כך אנחנו מגיעים למצב של מוכנות להיוולד לעולם הרוחני.

והשלב הראשון הוא להידבק בתוך הרחם, כלומר הקבוצה, ולהשתדל לקבל דרכה את ההזנה מלמעלה, שהוא המאור המחזיר למוטב.

מתוך כנס החיבור "המדרגה הבאה", שיעור מס' 1, 26.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לגדול בתוך הקבוצה
מבהמה – לאדם
מתוקן = מאוחד