הנשגב והארצי

דעה: מהות התפיסה הנשית היא לקבל רווחים חומריים כאן ועכשיו. ואילו הגבר שואף להרחיב את מסגרות הפעילות שלו, להגדיל את היקפה, הוא יוצא מעבר לגבולות הקיום החומרי שלו.

בשביל גבר מצליח, ההכרה בכך שעבודתו היא בעלת היקף משמעותי מביאה תועלת לאנשים, כעת ולאחר מותו, היא חשובה הרבה יותר מאשר אי אילו רווחים חומריים כספיים אישיים. עצם העובדה שהוא מודע לכך כבר משנה את הכול ונותנת משמעות לחייו.

הרגשת היקף פעילותו הרחבה עומדת אצלו במקום הראשון, ואילו העושר החומרי שהוא מביא עימה כתוצאה, הוא במקום השני.

בשביל אישה, ההיפך הוא הנכון. בשבילה חשוב לדעת שהיא תקבל תמורה כספית עבור עבודתה, אבל עד כמה תהיה השפעה מפעילותה, ועד כמה יהיה רחב היקפה של פעילות זו, זה לא ממש מעניין אותה.

הגבר חי מתוך הכרה בנחיצות שלו לרבים, האישה – מתוך הרגשת נחיצות אל הקרובים לה בלבד. וזה נורמלי לחלוטין. כל אחד צריך להישאר במקומו ולא לנסות למשוך את האחר אל אדמת מִרעה הזרה לו. הבעיות מתחילות כאשר ניגשים למין האחר עם אותן אמות המידה.

נשים המתאימות את עצמן לקריטריונים ליברליים מודרניים (הזמנים השתנו, הזמנים המודרניים מכתיבים תנאים חדשים, נציגות המין הנשי הגיעו לגדולות בכאלה תחומים, ועכשיו כבר לא ניתן להכניס את האישה למטבח), בכל זאת דורשות מהגברים שלהן להישאר המפרנסים.

לגבר אסור להיכנע לשאלות פרובוקטיביות: "מה אתה מקבל עבור מה שאתה עושה?", התשובה יכולה להיות רק אחת: "את יכולה לחפש לעצמך מפרנס רגיל, אבל אני אמשיך לעסוק במה שאני עושה הכי טוב ויותר טוב מהאחרים".

מכאן ישנן שתי מסקנות:

1. לרכוש משפחה צריך רק לאחר שאתה מממש את אישיותך, אם לא תמצא חברה לחיים שתומכת בך.

2. ככל שהגבר מתחתן מוקדם יותר, כך יותר קל לו להיכנע למניפולציה הנשית הטיפוסית: "אם אתה רוצה להיות איתי, אתה חייב להיות המפרנס". מאחורי נקודת המבט הנשית עומדת מסורת בת אלף שנים, ואילו מאחורי נקודת המבט של "תהיה אישיות", עומדת מסורת בת מאתיים שנה בלבד.

כמובן ששני הקטבים הקיצוניים של "יוצר" ו"מפרנס" הם מלאכותיים, ובכל פעילות המרכיב הכלכלי והיצירתי נמצאים באי אילו פרופורציות ביניהם. אבל מה שחשוב להבין זה: או שאנו הגברים שותפים בבריאת העולם, או שאנחנו מוכרים את בכורתנו עבור נזיד עדשים של "האושר המשפחתי".

ההכרה בחשיבות פעולתו, תחושת הגאווה מפעילות רחבת היקף היא פי כמה וכמה חשובה יותר לגבר מצליח, מאשר הרכוש החומרי אותו הוא יכול להשיג.

הערה: היסוד הנשי הוא "מלכות", אשר מקבלת לתוך עצמה את כל מה שהיא מקבלת מהיסוד הגברי ז"א (זעיר אנפין), המפרנס. החלק הנשי זהו הכלי, "גוף הפרצוף", המקבל, והחלק הגברי הוא המסך שלו, המפרנס. כתוצאה מכך, בעולם שלנו, בטבע של הנשים והגברים מתגלות תכונות אלטרואיסטיות עליונות, אולם בצורתן האגואיסטית.

אולם בשאיפתם ביחד לקבל מהקיום הארצי את הרווח המרבי, שניהם יכולים להתכוונן לקיום הגשמי בצורה ההכרחית בתנועה מרבית לעבר המטרה הנצחית הנעלה.

ידיעות קודמות בנושא:
זה נורא אם האישה מצליחה!
חצי צעד אחרי הגבר
הכוח הנשי והגברי הם תנאי להתעלות הרוחנית