קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה הסיבה לכך שכאשר אנחנו קוראים את ספר הזוהר, ונמצאים בכוונה שמורגשת מאוד, היא פתאום נעלמת, ואנחנו מבינים שהיא נעלמה רק לאחר שנזכרים בה?
תשובתי: כמובן! זה ניתן כדי שנדרוש הרגשה. איננו מסוגלים להחזיק בשכל שתי מחשבות. לכן, אם אני מכוון את עצמי בצורה נכונה לפני קריאת ספר הזוהר, יחד עם החברים, במעגל, ורוצה לגלות בתוכו את מה שאנחנו קוראים עליו, אז מה יותר טוב מזה?…
אך אני כיוונתי את עצמי, התחלתי לקרוא, ופתאום שקעתי קצת עמוק יותר לתוך הטקסט. אני כבר לא משתמש בו כמו ב"סגולה", שאני רוצה לגלות את הכתוב בקשר בינינו, אלא אני עובר לטקסט עצמו, ומשתדל להבין ולהשיג אותו כפי שאני קורא ספרים רגילים: אני פשוט רוצה לדעת על מה מדובר. אני תופס את המתואר בו כמשהו שלא מתרחש בתוכי, בינינו, בתוכנו, אלא כמשהו שקיים מחוץ לי. אני מייד עובר לתמונה חיצונית. ולאחר מכן כבר מגיעות אליי כל מיני מחשבות חיצוניות, ואני מתחיל לטייל בדמיונות ובחשבונות שלי.
כך זה קורה, עד שהאדם יראה שאינו מסוגל לצאת מזה, שזה מונע ממנו את הגישה הנכונה, את היכולת "להיאחז בשיניים" ביחס הנכון לקריאה. מה לעשות? – בסופו של דבר הוא מגיע לדרוש את ההרגשה, לא לדעת, לא לשמוע, אלא להיכנס לתוך התמונה הזאת, להשיג אותה. הוא רוצה שזה יקרה, שהתמונה הזאת תתבהר לו. כמו שהוא נמצא עכשיו במציאות הגשמית הזאת, כך הוא צריך להימצא במציאות הרוחנית.
לכן כל הבלבולים הללו, כל המצבים הללו, צריכים להביא אותנו לכזה ייאוש, שאנחנו נרצה רק את ההרגשה, מתוך הבנה ברורה שאנחנו עצמנו איננו מסוגלים לכלום, אפילו לא להיאחז בכוונות, אך אנחנו מבררים במדויק מה בדיוק דרוש לנו.
ואז, מצד אחד, אתה מבין שאין לך מה לעשות ואפילו אין לך בשביל מה לפתוח את הספר. כבר התייאשת לגמרי. ומהצד השני, אתה יודע שאינך מסוגל לעזוב את הדרך הזאת, מפני שהיא כל החיים שלך. ואז אתה מקבל…
הנקודה הזאת היא נקודה מאוד קריטית. הרי ממנה אתה יכול לצאת אל העולם הרוחני. וכך זה באמת קורה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תשתוקקו ותגלו!
תתחילו לחיות ברוחניות
לגלות את הזוהר בתוכי
