קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תגובה: בהמשך לפוסט לקבל את אור המורה, בו נאמר כי: "במאמר לסיום הזוהר מסביר בעל הסולם כי בהתקדמות אישית, לבד עם המורה, חייב התלמיד לבטל את עצמו לחלוטין בפניו…". הרי רובוט זו רמה של דומם?! תלמיד כזה לא יצליח אף פעם בהמשך דרכו לחשוב בצורה עצמאית! זו קריאה ישירה ללימוד אוטומטי ללא הפעלת שכל ובלי שום כוונה!
תשובה: התגובה שלך משמחת אותי! הודות לתגובה זו, אולי תבין את העניין. אני בעצמי הייתי כזה!
אין שום דרך אחרת לעלות לדרגה הבאה, כי אם לקבל ממנה את תכונותיה. להעביר ביקורת, זה אומר לעבוד עם השכל. ועם השכל אי אפשר לתפוס את הדרגה העליונה, אלא רק בביטול עצמך כלפיה.
הרי אנו לא תופסים את העולם העליון עם השכל, בחשיבה אנליטית, אלא רק בקבלת תכונות נעלות מלמעלה. אינני יכול להישאר כמו שאני עכשיו, בתכונות הנוכחיות שלי, ולעלות לדרגה עליונה יותר. לא מדובר בעלייה של הגוף בסולם, אלא בשינוי של עצמך, שינוי של תכונותיך.
מדובר כאן לא בביטול עצמי של האני, אלא של האגואיזם הראשוני, על צמצום שלו (צמצום א'). ואת זה משיגים רק על ידי דבקות (לא של הגוף, אלא של הרצונות) בעליון. דרך אגב, שיטה זו דומה בהרבה בחינות לשיטות רוחניות אחרות, בהן נדרש מהתלמיד "להתבטל" בפני המורה, ואז התלמיד "נכנס" לתוך המורה ומקבל את ידיעותיו (התמצאות בעולם הרוחני). אך הסכמה עם פעולה זו לא מגיעה בבת אחת!
סיפור חסידי
רבי דוד לייקס, תלמיד הבעל שם טוב, שאל פעם קבוצת חסידים – "האם אתם מאמינים במורה שלכם באמונה שלמה?".
שתקו החסידים, כי מי יעז לומר שיש בו אמונה שלמה.
"ובכן, אספר לכם אמונה מהי", המשיך רבי דוד.
"באחת השבתות נמשכה הסעודה השלישית אצל הבעש"ט, כפי שקרה לעיתים קרובות, עד שעה מאוחרת בערב. אחר כך ישבנו לסעודת מלווה מלכה. והרי כולנו היינו עניים מאוד, ולא הייתה לנו פרוטה ומכל שכן בשבת. אף על פי כן, כשאמר לי הבעש"ט לאחר סעודת מלווה מלכה: 'דוד, תן כסף למי דבש', נתתי את ידי בכיסי, אף כי ידעתי שאין לי כלום, והוצאתי משם זהוב. נתתי את המטבע לקנות מי דבש".
מכיוון שאני חווה על בשרי את עניין היצר הרע בנוגע לכסף אני חייבת להגיד, זה אויב רע ומר, ומי שמתעלה מעליו, רמתו נעלה:)