המיתוס האחרון…

ראיתי הודעה מטעם כלי התקשורת שבקרב המתנדבים המוכנים ללכת לג'יאהד בסוריה, מתבלטות שתי קבוצות (שמגיעות ל-40%), שלפני כן לא נראו ברקע: בחורות וגֵרִים (אלה שהמירו את דתם). מה שיכול לדחוף אותם לנסוע לשם, היא תפיסה מעוותת של האנושות.

חוסר היציבות של הנישואים המודרניים, אשר הבחורות האלו היו עדות לה, מסמל שהברית ה"נצחית" עם הלוחם למען האמונה, מאחדת בתוכה השתוקקות לקשר רומנטי שלא ניתן להורסו והאהבה שמקבלת אישור על ידי הדת. היא מאפשרת להן להיפטר מיחסים ידידותיים לא בריאים בין בחורים ובחורות בעולם המונוטוני של המערב, המשולל אלימות בקנה מידה גדול.

המצב הצבאי, מיתוס על הטוהר האיסלאמי ברשותה של דעא"ש, דימוי הגבורה של גברים והתפקיד המכובד של האימא, כל העולם הזה, שכל כך לא דומה לפינה היקרה שלהם בה האלימות הופכת לבידור, הופכים עבורם למגנט אמיתי. לפחות לזמן מה.

אני חושב שאותם אנשים נלהבים היו גם ברוסיה ובקובה ובמדינות אחרות, ואחר כך הם כולם מתים, אפילו מבלי להזדקן. המהפכות בולעות גופים צעירים. צעירים לא מבינים שמהפכה צריכה להתרחש בנשמה ולא באלימות כלפי אחרים, לא באלימות בין הגופים, אלא במאמצים להתעלות מעל עצמנו, מעל העולם. עד שהם לא יבינו זאת, הם ינועו בשטף לשדות של קרבות חסרי כל משמעות. בסופו של דבר האנרגיה שלהם תופנה כמובן נגד היהודים, מפני שהמהפכה האחרת, האמיתית, מוסתרת על ידי היהודים מעצמם ומהם.