המישור החופשי עבור הכוונה

אנחנו לא משנים את המציאות, אלא רק את היחס שלנו, את התפיסה של המציאות הזאת. אנחנו צריכים לדאוג להרגשה הפנימית שלנו, כדי שבכל פעם נהפוך כל מצב לשמחה. ולא מפני שזה גורם לי להרגיש טוב. אני יכול להרגיש גם רע. אלא מפני שהמצב הזה מגיע מהבורא ובכך אני גורם לו נחת רוח. בכל תיקון שלי, שכתוצאה ממנו אני מרגיש טוב – טוב לי מכך שאני משפיע לו נחת רוח.

והתיקון הראשון – הוא להתעלות מעל לטוב ולרע, כך שלא יהיה לי חשוב איך אני מרגיש. זאת אומרת, להתעלות מעל הרצון לקבל שלי. תנסו לאכול משהו בכוונה על מנת להשפיע, ותראו שהאוכל הטעים ביותר מאבד את הטעם. כך אני מתעלה עכשיו מעל ההרגשה הטובה או הרעה שלי. היא הופכת עבורי לחסרת טעם, כמו דשא.

ולאחר מכן אני מתחיל להרגיש את הטעם של חשיבות הנותן, כתוצאה מכך שאני גורם לו נחת רוח. ולאחר שהרגשתי את חשיבות הנותן, אני חוזר לעצמי ונהנה בכל הרצונות שלי. אבל זה כבר תענוג אחר: אני נהנה מפני שבכך אני גורם תענוג לבורא.

משמע שאני לא משנה את המציאות, אלא את היחס שלי אליה. הגורם המרכזי בכל הפעולות האלה – הוא גדלות הבורא, שמשנה עבורי את הכול. אני עובד במישור גבוה יותר מהמישור שבו אני מרגיש טוב או רע בגוף הבהמי שלי. הבהמה הזאת לא חשובה לי, אני עובד מעליה.

ולכן זה נחשב לבחירה החופשית שלי. הרי אני מקבל מישור חופשי, שבו אני יכול לעשות את כל מה שבא לי. אני לא נכנס לשטח הנמוך הזה, שבו הבורא מנהל אותי ומוביל אותי דרך מצבים שונים. וחופש הבחירה שלי מתבטא בכך שמעל כל המצבים האלה אני בונה את היחס שנקרא "כוונת ההשפעה".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת ההתעלות מעל עצמי
קרן אור מבעד לעננים
עולם הכוונות שלנו