הרגשת העולם נובעת מהרגשת מערכת אדם הראשון, שמגלה לי את חוסר ההתאמה שלי אליה, שאותה אני חייב לתקן. החסרונות של העולם הם החסרונות של היחס שלי כלפיו. ההבדל בין העולם האידיאלי לעולם הריאלי הוא האגואיזם שלי, שצריך לעבור תיקון.
עצה של מקובל:
בתחילה תמיד תתאר לעצמך:
״ממי אתה מקבל?״
לאחר מכן:
״מה אתה מקבל?״
ולאחר מכן:
״בשביל מה אתה מקבל!״
העולם שאנחנו מרגישים – הוא הידע הרציונאלי שלנו.
העולם שמנהיג אותנו נמצא מעל לתפיסה שלנו.
הייסורים מחייבים אותנו להיכנס למערכת ההנהגה העליונה.
כשאנחנו נכנסים אליה, אנחנו בונים אותה – וזה נקרא העולם העליון, הבורא. על כך נאמר: ״אתם עשיתם אותי״.
הסוף וההתחלה נקבעו מראש בעבור הבריאה
אבל מי מאיתנו: אני או הבורא
יקדים אל הפגישה?
אין טעם לרסן את הרגשות. צריך לאזן את כל הרגשות השליליים באמצעות רגשות חיוביים, ואז תרגישו בנוח. כשגם הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים עובדים לשם מטרה עליונה, נוצרת השלמה אידיאלית, נחיצות הדדית – וכך אנו מגיעים לשלמות.
אנחנו פועלים כאילו שאנחנו רוצים להתחבר. המאמצים שלנו מעוררים את האור המקיף – ואנחנו מתחילים לחוש כמערכת אחת. בה, בהדרגה, מתגלה הבורא. ואילו את עצמנו אנחנו מגלים כגוף החי של הבורא. אנחנו חלקי הנשמה הכללית שהוא ממלא אותה.
תחילה אני מגלה את גדלות הבורא, מבלי להרגיש אותו, אלא מתוך הרגשה שהוא שולט על הצרות שלי. לבסוף, אני מתחיל לשאוף לפעולות השפעה. וכאשר אני מתרגל אליהן, מתגלה הבורא. אם כן: תחילה מגלים את גדלות הבורא, ולאחר מכן אותו עצמו.
מתי האדם שומע מהבורא "בוא לפרעה"?
כשהוא מבין שהרע מתגלה רק כדי להשתוקק מעל לרע לבורא.
כשהוא זקוק לבורא כשותף, על מנת שבכל מצב יעלה בידו להעלות את הבורא באמונה (השפעה) מעל הדעת (קבלה).
כשאני מרגיש בבעיה, אני מבין שהיא נובעת מהבורא, על מנת לעורר אותי לעלות למדרגתו. לכן אני מבקש את כוח רוממותו, להתעלות לדרגת אמונה-השפעה מעל לבעיה-דעת.
דעת הבורא היא השפעה, אמונה. דעת האדם היא הידיעה, הקבלה.
לקבל את דעת הבורא פירושו של דבר לקבל רצון להשפיע ולאהוב.
הבורא מקבל הנאה, כשהנברא נהנה ממנו. הידמות לבורא פירושה להסב לו הנאה. אני צריך לבדוק האם אני מרגיש את השפעת הבורא. אם אני לא מתמלא בשמחה מכך שאני חי בעולמו של הבורא, פירושו של דבר שאין לי מספיק רוממות ה'.
אין הנאה גדולה יותר מגילוי הבורא. היא ממלאת לי את האופק. הכול נראה רק על הרקע הזה, שמאיר לי את כל המציאות.
ואילו אנחנו צריכים לקשור את כל המציאות עם הבורא, לראות אותה רק כאמצעי לגילוי גדלותו.
כשאני רוצה להידמות לאור – להשפיע לזולת, אני הופך לפרצוף רוחני. שהרי אני מצמצם את הרצון שלי ליהנות ונקשר לרצונות הזולת, שהופכים לט' הספירות שלי. ואילו אני משפיע להם, כמו מלכות. וכך פועל כל חבר בעשירייה.
באמצעות השפעות הדדיות זו לזו, העשיריות יוצרות רשת-כלי. רשת זו אינה בנויה על השפעה אינדיבידואלית של כל אחד לזולת, אלא על השפעה משותפת, קבוצתית. על ידי כך העשיריות רוכשות דרגה חדשה של השפעה, כך מופיעה השפעה הדדית – כתר, הבורא, ומלכות משותפת – רצון משותף להשפיע לבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.