קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם מופיעה בכם תחושה של ריקנות, אכזבה, אם נדמה לכם שהבורא אינו ממלא את הכול כבעבר, אלא שהוא נעלם לאנשהו – זהו כרוז מהבורא אליכם למלא את החלל שנותר על ידי השתוקקות למשוך אותו שוב לשם, באמצעות רצון לפעול כאילו שהוא נוכח.
מה הוא רוצה?
– הוא רוצה באיחוד בינך לבין האחרים, באחדות.
אני צריך לעשות את זה או שהוא?
– הוא, בהתאם להזמנה מצידך.
למה זה חשוב לו?
– הוא יתגלה רק באחדות.
הוא לא יכול להתגלות קודם לכן?
– הוא כוח האיחוד, והוא מתגלה באחדות.
לא נצליח למשוך את הבורא אלינו על מנת שהוא ימלא אותנו ואז יהיה לנו טוב. הבורא רוצה שנעלה אליו. רצון אמיתי זה לא כשמופיעה באדם הזעקה לבורא: ״לאן נעלמת?״, אלא כשמופיעה בו זעקה אל הבורא לעזרה: ״תן לי כוחות, כדי שאוכל לעלות עד אליך!״.
אם תזיזו חתיכה של חוט תיל בשדה מגנטי, היא תטען בזרם חשמלי. אותו הדבר מתרחש כאשר אנחנו נעים בשדה של הבורא (אהבה והשפעה) לעבר השפעה ואהבה הדדית בינינו. עד כמה שאנחנו מתגברים על האגואיזם, כך אנחנו נטענים בכוח השדה הזה.
בפאזל יש חלקים כעורים וקמורים. אם נחבר אותם לא נכון, לא נקבל תמונה שלמה. אי אפשר לחתוך חתיכות או לסתום חללים כלשהם על מנת למלא את החסר בפאזל.
המסקנה: כל התכונות שבכולנו זקוקות רק להשלמה הדדית. בכך טמון התיקון!
במידה שבה אדם יכול לצאת מהרצון שלו עם האור החוזר – הוא יוצר בכך חיישן רוחני, שבו מורגש העולם הרוחני.
ברצון יש אפשרות לספוג מידע על כל העולמות. אבל אין בו אור חוזר, על מנת שנוכל לתפוס את האינפורמציה הזאת.
העולם שלנו עם חוקיו הפיזיים קיים כל עוד אנחנו מתקיימים באגואיזם שלנו. ברגע שלא יהיה אגואיזם – העולם ייעלם. לאמתו של דבר, העולם לא קיים. הוא קיים רק באגואיזם שלנו.
בעולם שלנו אנחנו צריכים לפתח את עצמנו במלחמה עם האגואיזם, לנצח אותו ולהשיג את תיקונו המלא. ומנקודה זו ואילך נתקיים במצב אחר, בממד אחר, שאליו עוברים המקובלים. לכך יגיע כל העולם.
היכולת לשלוט בעצמי קיימת בקבוצה – במידת המסוגלות שלה להתחבר. הקבוצה היא כמו זכוכית מגדלת מגנטית. בכך שאנשים מתקרבים זה לזה, הם הופכים את קרן האור שעוברת דרכם, לחזקה יותר. ואילו כאשר הם מתרחקים – הם מפזרים את האור. לכן הערבות הכרחית כל כך.
עד שהאדם לא עבר את המחסום (כניסה לתכונת ההשפעה) האגואיזם גדל ורק הוא מניע את האדם. האגואיזם בוחן אפשרויות שונות להתגלות, כמו מים, שחודרים דרך סלע. זהו משחק של האדם עם הבורא, כשמתברר שהאגואיזם נמצא בכל מקום, ואילו הישועה היא בבורא.
אם אתה לא מגלה את המומים שבך,
הם מתגלים מבחוץ –
הבחירה היא שלך…
עבודת האדם היא לגלות את מצבו השפל ולבנות מעליו את המצב הרצוי. את המצב המצוי אנחנו רואים בעולמנו, דרך הפריזמה של האגואיזם שלנו. ומעליו אנחנו בונים את המצב הרצוי, בכך שאנחנו מתארים עולם שבו שולט הבורא לבדו.
אם איני לוקח בחשבון את ההרגשה שבאגו-רצון שלי, אז הדבר משנה לחלוטין את מצבי: אני מגלה שאני נמצא בעולם אינסוף, בשליטת הבורא, שרוי בתוך טוב מוחלט.
אם אתעלה מעל האגו, אז אגלה את מצבי האמיתי. באמצעות תרגיל שכזה אנחנו מושכים מאור, שמחזיר אותנו למוטב, שמשפיע עלינו ומעלה אותנו מהמצב המצוי למצב הרצוי.
אנחנו חייבים לבנות בעצמנו את המציאות שלנו: להפריד לחלוטין את התחושות שלנו מהמצב האמיתי שלנו, ולתאר את עצמנו בעולם שנמצא בשליטת הבורא באופן מוחלט, שמונהג על ידי הכוח היחיד, שאין עוד מלבדו.
אני מרגיש כמו תינוק על ידי הבורא, עטוף בדאגתו המלאה, ואני שמח בכך, כמו תינוק שנמצא על ידי אמו. המצבים, הזמנים משתנים: פעם קו שמאל, פעם ימין, ירידה ועלייה, אבל אני עובר אותם בעצמי ובונה מתוכם קו אמצעי.
ללמוד לאהוב פירושו של דבר לבנות קשר נכון עם מי שאתה אוהב, להשתוקק למלא את רצונו. להיות מסוגל לוותר, כדי להסב לו הנאה.
מתוך ויתורים הדדיים צומחת אהבה, כפרח נהדר, שדורש את דאגתנו.
אם אני רואה חיסרון:
– אני שמח בעבר, שהרי זהו סימן, שכבר עשיתי תיקון, כיוון שהתגלה לי חיסרון חדש.
– אני שמח בהווה, בגלל ההזדמנות לעשות תיקון וליהנות ממנו – בעתיד.
יוצא שאני תמיד יכול להוסיף בשמחה.
שלמות אינה נבנית כנגד הדעת-ההרגשה, אלא מעל הדעת-ההרגשה.
בתחושותיי אני מגלה צרות ובעיות – הרע של האגואיזם.
ואילו מעל הרגשות, תוך בירור לשם מה הן מגיעות וממי – אני שמח.
העיקר הוא לשמור על שתי הדרגות: א. דעת וב. אמונה מעל הדעת.
קראו עוד בטוויטר שלי.
