קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא ברא רצון, על מנת שהרצון יהנה מלהיות דומה לבורא. שהרי כאשר אנחנו מקבלים ממנו, בהתאם לרצון שנברא, איננו מסוגלים להרגיש את עצמנו כקיימים, שהרי הרצון והמילוי – מגיעים מהבורא. "האני" נולד בתחושת החסרון ומתוך המאמץ שלי למלא אותו.
הבורא ברא חסרון ומילוי. המילוי מורגש במידת הרגשת החסרון.
המטרה: להרגיש את עצמי כמו הבורא.
יתרון האור מתוך החושך.
הנברא חייב להשיג את הקרעים ואת החיבורים. בפער שביניהם אנחנו מרגישים שאנחנו קיימים.
ענן חם כיסה אותי,
זהו הבורא שמחבק אותי,
הוא לא מסתיר את אהבתו!
ובכן: אני מתחיל את הפעולה הרוחנית כאילו שאני מסוגל להשלימה.
כאשר אני מרגיש שאין לי כוחות, אני זועק: "עזרו לי (להחזיק את השק)!" – ואז מגיעה העזרה!
כך, ברצון להיות ערב, אני מגלה חוסר יכולת לעשות כן, אני דורש – ואני מקבל את המדרגה הרוחנית.
השגת הבורא –
טמונה בהשגת העצמאות מהאגואיזם,
זהו המילוי!
הבורא קיים,
במידות השונות של השגת
"אין עוד מלבדו".
עד כמה חשובים הקשרים שבינינו –
הם יוצרים את הרצון האחד של הנשמה
באמצעותם אני קשור עם הנשמה שלי!
לא ניתן לצאת מהאגואיזם בכוחות עצמנו
חייבים כוח חיצון
הבורא ישחרר אותנו מהכלא.
בכך שהבורא עושה אותנו הפוכים לאגואיזם,
הבורא מחלץ אותנו מתוכו –
האגואיזם לא מבחין בנו!
אנחנו נמצאים במיתון כלכלי כללי. רמת החיים יורדת. תחומי תעשייה רבים הופכים לפחות רווחיים. רמת ההכנסות תחזור להיות דומה לזו שהייתה באמצע המאה ה-20. ההתפתחות אפשרית במידה וקיים בה מרכיב רוחני. כאשר המרכיב הרוחני יתאם לחומרי, המרכיב החומרי יוכל לגדול.
ההגירה הגדולה של העמים
האגואיזם מכריח אותנו להתערבב עם עמים אחרים, מכיוון שהוא חייב להתחבר עם גילויי אגואיזם אחרים. החוק שלפיו מתרחשת התערבבות זו קשור ברצונות השבורים, שחייבים להתחבר ולהפעיל את עצמם מבפנים.
לאמיתו של דבר קיים רק אני. כל מה שבחוץ – אלה הן התכונות השליליות שלי. לו הייתי מתוקן, הייתי רואה שחלקי נשמתי מחוברים אליי לאחד שלם, ובתוכם נמצא האור. ואילו כעת אני רואה את העולם כתכונותיי הפנימיות. כיצד עליי להתייחס אליהן? כמו למלאכים.
העבודה הרוחנית קשה, עד אשר אתה רוכש תכונות רוחניות, מפני שאתה עובד כנגד האגואיזם. אולם כאשר אתה רוכש את הרצון להשפיע, אתה עובד למען אהובך, ואז העבודה נעשית להנאה. אתה רוכש חרות ויכול להשפיע בקלות.
מטרת הבריאה היא להרכיב מהחלקים השבורים את דמות הבורא, את תכונת ההשפעה והאהבה, מחיבורים פשוטים ליותר ויותר מדויקים. דיוק עשר הספירות תלוי בכמות החלקים שנמצאים בחיבור. חיבורים אלה הם המדרגות של הסולם הרוחני.
הנשמה נשברה ברמת עולם האצילות ועם שבירתה ההדרגתית, נפלה דרך עולמות בריאה-יצירה-עשייה, עד לעולם שלנו (תע"ס, חלק ט"ו). על ידי חיבור חלקי הנשמה (הוויה) לעשירייה, אנחנו עולים בחזרה אל עולם האצילות. אלה הן 125 מדרגות סולם התיקון (סולם יעקב).
הערבות היא ההסכמה לעלות על סולם התיקונים ההדרגתיים. או אז ניתנת לנו התורה – האור, הכוח שמחזיר אותנו למוטב, לבורא, על ידי שינוי תכונותינו. התורה-האור עושה את הכול. מאיתנו נדרשת ההסכמה למדרגת האיחוד הנדרשת.
הערבות היא התנאי לקבלת התורה, כוח התיקון וההידמות לבורא. אור התורה מחזיר למוטב. כל התורה היא ביטויים של ערבות ביחס לדרישה גדולה יותר ויותר של איחוד ממדרגה למדרגה.
הערבות שמושגת במדרגה הקודמת, הקשר של עשר כאחד, נעלמים במדרגה הבאה. אנחנו נופלים, מאבדים את האיחוד והערבות שהושגו, וצריכים כביכול להתחיל להתאחד מההתחלה לעשרה כאחד. שהרי מדרגה חדשה דורשת איחוד מדויק יותר.
הקושי בעבודה הרוחנית הוא בכך שהיא הפוכה לעבודה הגשמית. לא הורגלנו לכך שהניסיון נעלם ובירידה עלינו להתחיל הכול מההתחלה, במרחק גדול יותר מהחיבור. אבל זהו התנאי של ההתקדמות הרוחנית: להימצא בהשפעה ובאמונה גדולים יותר, בחידוש הערבות.
האהבה לזולת כמו לעצמנו היא תולדה של ערבות מוחלטת. היא כוללת בתוכה את כל הקשרים בין חלקי הנשמה השבורה. לאחר שהושגה הערבות (הקשר של עשר כאחד), היא נעלמת ואנחנו חייבים להשיג ערבות מדויקת יותר. וכך 125 פעמים.
כל הזמן להתחיל מאפס: דומה הדבר לכך שההתפתחות ברמת הדומם עוברת קפיצה לרמת הצומח, ולאחר מכן מהצומח מתרחשת קפיצה לרמת החי, ובכל פעם הכול מתחיל כביכול מאפס (ההעדר קודם להויה). שהרי זוהי צורת קיום חדשה!
הערבות היא חוק הקיום של המערכת האינטרגרלית. הקשר בין חלקיה, ממדרגה למדרגה, ב-125 המדרגות, הופך למורכב יותר ויותר. אבל העבודה מתחילה מכך שאנחנו מקבלים את עקרון האיחוד להויה בערבות הדדית.
החוק הכללי של קיום עשר הספירות נקרא הערבות. זהו עקרון הקיום של המערכת האינטגרלית. בגוף בריא, כל התאים נמצאים בתלות הדדית מוחלטת. וזה אפשרי רק בתנאי שכל תא כולל בתוכו את כל האחרים.
מלידה איננו זקוקים לבורא. אנחנו בונים את העולם באמצעות האגואיזם שלנו. אנחנו מגייסים את כל כוחות הטבע לשירותנו. כך התפתחות גם הדתות – על ידי שימוש בכוח העליון לשם האגואיזם.
הקבלה: גילוי הבורא רק באיחוד בין בני אדם למען הזולת או למען הבורא.
זה מתרחש בהדרגתיות: האדם מתייאש מלממש את המטרות האגואיסטיות שלו. מחוסר ההצלחות ומלימוד הקבלה הוא מבין בהדרגתיות שמילוי יתכן רק מתוך דאגה לזולת, מהשפעה למען קבלה. הוא מגלה שיש אפשרות להתמלא על ידי המחשבה על החברים, על הבורא.
הבורא מתגלה – ונעלם הפחד.
אני בטוח לחלוטין, אני מלא לחלוטין!
אבל עד כמה חסר לי הפחד הזה כעת…
העולם בייאוש:
הוא יוכל לרכוש שכל וכוחות
רק מתוך האיחוד…
כשמתעלים מעל האגואיזם,
אנחנו מתחברים לזיכרון הכללי
אנחנו מתחילים להבין זה את זה
הזיכרון הזה הוא הטבע או הבורא
ובו יש תנועה נצחית –
נשמה!
ביסוד הפחד טמון היעדר הרגשת הבורא, האור, שצריך היה למלא את הרצון שלי, אבל מסיבות שונות עדין לא ממלא אותו. ואז הרצון הריק שלי חש בפחד. כלומר, פחד זו תחושה של היעדר המילוי שמגיע לי.
כשמתחברים מעל לחילוקי הדעות
אנחנו משיגים את האמת – את האחדות
מעל לשקר – הפירוד.
כך אנו משיגים
את מחשבת הבורא,
ואת הקשר שבין המעשה לרגש.
אי אפשר לבטל את חילוקי הדעות ברמת העולם שלנו.
הם נובעים מלמעלה.
העולם שלנו הוא ענף מהשורש הרוחני.
כשאנו מנסים להתמודד עם חילוקי דעות בעולמנו, אנחנו נלחמים בתחנות רוח כמו דון קישוט.
עלינו לשנות את התנהגותנו בשורש העליון.
ואז התוצאה תרד למטה.
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו.
איך להתבונן אל תוך עצמך?
תתבונן בחברים ותרגיש את תגובתך,
זה נקרא "להתבונן אל תוך עצמך".
האגו הרוחני מתגלה בעת שהאדם רוצה לתקן את היחס שלו לבורא ולאחרים. אז, בתוך שאיפתו להיות אוהב, הוא מגלה צורה הפוכה: שהוא אוהב את עצמו בלבד. בהתאם לסבלנות ביחס לגילוי הרע, הוא מבטל את האגו והופך אותו לאהבה.
– מה ההבדל בין אהבה עצמית לבין האגואיזם?
– האהבה העצמית אינה אגואיזם. זוהי אהבה כלפי המטרה שלך, שאותה אתה יכול להשיג בקיומך הנוכחי רק באמצעות הקשר עם הזולת.
– במה אמורה להתבטא אהבתי לעצמי?
– באהבה כלפי האחרים כמו לעצמך.
קראו עוד בטוויטר שלי.
