אנחנו רוצים במדינת ישראל לא בעבור היהודים, אלא בעבור כל האנושות. על מנת לבנות את כל האנושות לפי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". יש בעם שלנו זרע, שממנו יכולה לצמוח ציווליזציה כזו. והתוכנית למימוש הנבואה העתיקה הזו היא חכמת הקבלה.
אם אנחנו מכוונים למטרה, להשתוות עם הבורא, אז גם בזמנים טובים וגם בזמנים קשים, אנו מרגישים בערך באותה רמה ולא מושפעים משינויי מצב הרוח, כי העיקר היא המטרה, והשינויים האלה מועילים להשגתה. בצורה כזו אנו הולכים בקו האמצעי!
לכבוד יום ההולדת השבעים של ישראל, נזכרנו בהרבה מתוך ההיסטוריה שלנו.
אני הייתי חוגג את התאריך העגול בשיח על העתיד, ולא על העבר.
הייתי מראה שמדינת ישראל – זהו הסמל לאנושות חדשה, שמחוברת סביב גילוי הבורא ובה לכולם ישנה אותה מטרה.
כשאנו חוגגים את שיבת עם ישראל לארצו, אנחנו חוגגים את ההזדמנות שקיבלנו ביחד עם כל האנושות להתחיל בהתפתחות החדשה.
עלונו להראות את זה לעולם – זוהי חגיגה אמיתית, חגיגה של העתיד, ולא הסבל שהותרנו בהצלחה מאחורינו.
אם אני מחזיק במטרה, עליי להיות כל הזמן בקו אמצעי, מבלי לקפוץ ממצבים של התפעלות לעצבות. עד כמה שהמצבים שאני עובר מכווני מטרה – זה קובע את מצב הרוח שלי. ואז אני לא נתון לשינויי מצבים קיצוניים, כילד קטן.
עתידה של מדינת ישראל תלויה בהכרה של סיבת ומטרת קיומה.
עלינו להפסיק להתגאות בהצלחות חומריות.
המטרה – אינה הצלת המדינה, אלא הצלת העולם.
סיבת החג זוהי ההזדמנות לשחרר את העולם מאויבו היחיד, האגואיזם, ובנייתו של העתיד הטוב.
אם לא נתחיל בתיקון האגואיזם הטבעי, ישראל תמשיך להיתפס כמיותרת וכמזיקה. אם העולם ידע שישראל קיימת לשם תיקון האגואיזם העולמי, יעלמו השאלות בדבר הלגיטימיות של קיומה. וזה מה שאומות העולם משתוקקות לשמוע.
קראו עוד בטוויטר שלי.