בעבודתנו הרוחנית איננו צריכים לכלול את כל עולם, העם, האנושות – מספיקה לנו קבוצה בת 10 אנשים. דרכה נהיה מסוגלים להרגיש את כל העולם ואת כל העולמות עד לאין סוף ועד לגמר התיקון. שהרי הפרט מורכב מהכלל, בהתאם למידת ההשגה שלו!
העולם חווה "גלי פסח" של אנטישמיות. במיוחד ברוסיה. צריך להסביר את מקורם, את טבעם. אין טעם להסביר זאת לאנטישמיים, שכן אין הם מסוגלים לשנות את עצמם וגם לא את העולם. יש להסביר את הסיבות לאנטישמיות דווקא לשמים, כדי שהם יתקנו את עצמם, ובכך יתקנו את כל העולם.
כוחה של התפילה בקבוצה הוא כזה שלחבר בקבוצת לומדי קבלה אסור להתפלל על עצמו, אפילו אם הוא מתפלל למען הבורא, אלא עליו לבקש על הקבוצה בלבד. המבקש בעבור עצמו, מזמין חורבן לנפשו (על פי בעל הסולם, "לא עת האסף המקנה").
"כל אדם גורם במעשיו לעלייה או לירידה לכל העולם. כי הכלל והפרט שוים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו. לכן מעשיי הפרט משפיעים על הכלל כולו." (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ח)
"אדם שמרמה את חברו, מרמה את הבורא. שהרי חוץ ממך, קיים רק הבורא. הבורא רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרדת ממנו. אבל חוץ מזה, הכול מלא בבורא. לכן כשמצער לחברו, הוא מצער את הבורא" (בעל הסולם, שמעתי ס"ז, סור מרע)
בקבוצת לומדי קבלה אין מנהל. אדם יכול לקבל מינוי זמני במסגרת תורנות. אבל הכלל המרכזי בקבוצה הוא שוויון מוחלט, בלי קשר לותק, לגיל, לדרגת הידע של האדם וכיוצ"ב. העקרון המרכזי שעל פיו פועלים הוא: כל אחד מקטין את עצמו ומתפלל בעבור כולם!
כשעשרה אנשים מתאחדים, הם דומים לאנושות, ולאחר מכן, לאחר שתיקנו את היחסים בעשירייה, ניתן לתקן את כל החברה, שהרי זוהי נשמה אחת. במערכת שלמה, כמו שמוסבר, למשל, בשיטת הדיקור הקוריאנית סו-ג'וק, באמצעות השפעה על עשר אצבעות ניתן לתקן את הגוף כולו.
הכרת הרע: לפני הכניסה לעולם הרוחני, האדם עובר "שבע שנות רעב", הכבדת הלב. הוא רואה שהוא טובע באגואיזם שלו ומרגיש שהוא לא יצא ממנו לעולם. וזה נכון, שהרי הרצון ליהנות הוא הטבע היחיד שלנו.
עבודה מעל לאגואיזם פירושה לפעול כנגד הלוגיקה הרציונלית שלנו, כנגד הרצון, כלומר לאהוב ולהשפיע. אם בדעת, בלב ובשכל שלי, אני שונא, דוחה, אז מעל הדעת – אני אוהב ומקרב. דבר כזה אפשרי רק בעזרת האור העליון, האור המקיף.
תפיסת המציאות שלנו מכוונת דרך קבע לקבלה, לספיגה. לימוד הקבלה, העבודה בקבוצה, האור, מביאים את האדם לתפיסת עולם הפוכה – תפיסת עולם באור ההשפעה. אני מבין שבעבר הייתי נעול ברצון האגואיסטי. אני מבין גם שזו היתה אשליה, שאפשרה לנו לעשות מאמצים לצאת אל העולם העליון.
פסח – מלשון פה-סח, לפסוח משליטת האגואיזם לשליטת האלטרואיזם על האדם. מנקודה זו האדם מתחיל לגלות את מושג העולם העליון, הכוח העליון אשר מתחברים לדמות הבורא.
על פי הקבלה, אגואיזם נקרא רק מה שמפריע להשיג את המטרה העליונה – שהיא גילוי הבורא. רק הכוח הטבעי שקיים בתוך האדם ומתנגד לחיבור עם אחרים, על ידי הדאגה לעצמו, נקרא כוח אגואיסטי, ואותו בלבד מתקנת חכמת הקבלה.
הבורא ברא את הנברא בתכונה הפוכה מעצמו. התכונה הזאת נקראת רצון ליהנות או אגואיזם. בזכות האגואיזם אנחנו כובשים את העולם, אולם יחד עם זאת, אנחנו מביאים את עצמנו למבוי סתום. האגואיזם נברא בצורה כזאת בכוונה תחילה, כדי שבכך שנתפתח כנגדו, נגלה את הבורא.
העולם הרוחני נמצא כאן. לא קיימת מחיצה בין העולמות. העולם הרוחני מתגלה בתכונת ההשפעה שעלינו לפתח בתוכנו, מעל לאגואיזם שלנו. חכמת הקבלה כולה נועדה להביא כל אחד להרגשה (לגילוי) של העולם העליון.
נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". אם האגואיזם שלי גדל, ואני מבטל אותו בכל פעם – אני מתקדם וגדל. שיוויון – פירושו שכל אחד משתדל להתעלות מעל לאגואיזם של עצמו. זה מה הופך אותנו לשווים, על אף פי שכולנו שונים באגואיזם שלנו.
הבורא מראה לי את האגו שלי – צורות הפוכות של עצמו, ואני אוהב את הבורא מעל לצורות ההפוכות האלה, כיוון שהבורא הוא תכונה של אהבה מוחלטת. בהתעלות מעל לחשבונות האגואיסטיים אני מגיע לחיבור עימו. בתכונת האהבה אני אראה עולם הפוך, מציאות שמלאה בהשפעה ובבורא.
העבודה הרוחנית אינה מסתיימת בדחיית האגו. שהרי הכרחי לעבד את האגואיזם לתכונת השפעה (בינה), ולאחר מכן, לתכונת כתר (אהבה) – קבלה על מנת להשפיע. לכן, אסור לדכא את האגו. עלינו לאלף אותו לעבוד כהלכה בעל מנת להשפיע.
כולנו נבראנו כרצון אחד. אולם, לאחר שבירת הרצון, נפרדנו, ונוצרה בינינו דחיה, אגואיזם. עלינו לבנות בינינו כזה קשר, מבלי להרוס את האגואיזם, שבו האגואיזם עצמו יהדק את הקשר! החיבור שיווצר יהיה פי 613 פעמים חזק יותר מזה שברא הבורא!
האגואיזם נברא על ידי הבורא, בצורה מנוגדת אליו, על מנת שנפתח אותו ונפעל בניגוד לאגואיזם. בתוך האגואיזם נמצא כוח הבורא שמפתח אותו, ואילו בתוכנו קיים הניצוץ של הבורא שמאפשר לנו לעצב את האגואיזם בצורת הבורא, להפוך להיות אדם – הדומה לעליון.
חכמת הקבלה מסבירה שקיימת דרך התפתחות אחת בלבד – והיא התעלות מעל האגואיזם. הוא מתפתח, ואנחנו לא פועלים בניגוד לטבע, אלא בהתאם אליו. אנחנו רק מוסיפים לעולם הזה את כוח הבורא שיחבר בין החלקים המרוחקים של האגואיזם ויוביל את הכול לטוב ולשלום.
האגו – הכוח המניע של הציביליזציה, גדל! בסופו של דבר, הכלכלה העולמית מתמוטטת, משבר החוב מתעצם, המוני פליטים יגרמו למהומות. כל אלה יאלצו את המעצמות להתבודד, להשתמש במכסים ובהגבלות כלכליות, להתגונן ולבנות גדרות כנגד הכאוס. ארה"ב התחילה בכך!
לקראת ערב פסח אני מאחל לכל האנשים בעולם פה-סח – לעבור את המחסום שבין העולם הזה לעולם העליון. זוהי המשמעות האמיתית של החג. מעבר זה מתרחש כאשר האור העליון מתקן את האגואיזם שלנו. באגואיזם המתוקן נרגיש את העולם העליון, הנצחי והטוב.
האגואיזם הוא הכוח המניע של הציביליזציה – הוא גדל והאנושות נשברת. מערכת כלכלית עולמית מתמוטטת, משבר החוב העולמי, בועות, נפילות בבורסות, מהומות מצד פליטים, פייק ניוז שמעצימים את המשבר, רובוטים שיגרמו לקריסה של מדינות חלשות. המדינות החזקות נאלצות להתבודד.
קראו עוד בטוויטר שלי.