פורים הוא החג הטוב ביותר, שכן הוא מגלה את חסדי הבורא. פורים מסמל את כל העבודה הרוחנית של האדם. כל החגים מדברים על תיקון הנשמה השבורה של אדם, שאותה יש לדמות (מלשון ״אדמה״) לבורא. פורים מדבר על סיום תהליך התיקון, על גמר התיקון.
פורים: לגלות בתוכי את שליטת המן, שהורג את ההשתוקקות לאחדות ולחיבור עם הבורא, להצטער על שליטתו עליי, לקבל את כוח התיקון – האור המקיף, ולהתגבר על הפירוד. הנס הוא בכך שבהתחלה מתקרבים בכוח, באמצעות התגברות על הרוע של המן בתוכנו, ולאחר מכן ברצון, ברצונו של מרדכי.
בעל הסולם: המן חשב בצדק שיוכל להצליח לאבד את היהודים, מטעם שהם בפירוד בין אדם לחבירו, וזה גורם לפירוד גם בין ביניהם לבין הבורא, ולכן הבורא לא יעזור להם. לכן הלך מרדכי לתקן דווקא את הפירוד הזה, גרם לאחדות בין היהודים ועם הבורא – וכך הם ניצחו את המן.
הרשתות החברתיות נמצאות במשבר. בוטים (פוסטים ותגובות מחשבונות מזוייפים) ופייק ניוז מילאו את האינטרנט ומחייבות את המשתמשים לפנות לנישות קטנות של שיח. האגואיזם, כמו סרטן, הורג את הגוף ובתוך כך ממית את עצמו! פתרון הבעיה טמון בריפוי מהאגואיזם!
לפני חג פורים צריך להכיר בכך שאנחנו לא יכולים להתנגד לאגואיזם הענק שלנו, לרע שבנו. הצדיק שבנו חלש – בדומה למרדכי, הוא כמו זקן היושב על אבן ליד שער המלך, ואיש אינו מתחשב בו. ואילו האגואיזם שלנו, המן, שולט בנו, כאילו היה יד ימינו של המלך, הבורא.
הבורא מציב כוונה תחילה את האגואיזם, את המן, כשליט העולם. רק כאשר האדם מכיר בכך שהאגואיזם מאיים על קיומו, הוא פונה לעזרה לבורא, כדי לנצח את המן שבתוכו. יוצא שבכך שהמן מאיים להשמיד את האדם, הוא מסייע לו להתעורר לקראת הבורא.
ההכרח לעבור ליחסים של השפעה ואהבה מתעורר כאשר האגואיזם מפגין את שליטתו ללא מצרים, ונהיה ברור שהוא מאיים עלינו ומוביל אותנו לכלייה, למלחמת עולם. רק אז אנחנו נזקקים לשיטת הקבלה, על מנת לשנות את עצמנו.
מלבד לאגואיזם גדול, ביהודים יש יסוד של תכונת ההשפעה. לכן יש בהם כוח פוטנציאלי לתיקון האגואיזם, לאחדות לנוכח איום. למרות שאחדות הזאת נובעת ממפחד מהשמדה, על ידי האחדות ביניהם הם מעוררים על עצמם ודרכם לכל העמים את הכוח העליון.
האור הגדול ביותר של מטרת הבריאה (חכמה) יאיר בתוך אור התיקון המלא (חסדים) לאחר גמר התיקון. אלא שתחת איום ההשמדה, הם עוררו אור כה גדול של תיקון – אור החסדים – שבו התלבש כל אור החכמה עוד מטרם גמר התיקון. וזהו הנס.
חנוכה – תיקון הרצונות להשפיע (יצר טוב, ג״ע) ומילויים באור החסדים. #פורים – תיקון הרצונות לקבל (יצר הרע, אח״פ) והתלבושות אור החכמה באור החסדים. ואהבת את ה׳ בכל לבבך – בשני רצונותיך, בג״ע ובאח״פ.
1. אי הבחנה בין קבלה (המן) להשפעה (מרדכי). 2. הכרה בכך שקבלה היא רע ושהשפעה היא טוב. תיקון הרצונות להשפיע ומילויים באור חסדים (חנוכה). 3. תיקון מלא של האגואיזם, של הרצונות לקבל, להשפעה – פורים. אין הבדל בין הרצונות – כולם עובדים בהשפעה.
באגרות הראשונות נראה כאילו המלך תומך בהמן, באגואיזם. הרי לצדיק יש רצון שלא לקבל את האור, אלא רק להשפיע. אבל אם ינתן כוח להמן, שרוצה בכל האור, לאחר מכן ניתן יהיה לחבר בין הרצונות של המן ושל מרדכי. על כן באגרות השניות המלך מודיע ל״יהודים״ למי הוא באמת מעביר את המלוכה.
רק באמצעות השאיפה לצאת משליטת האגואיזם, משליטת הכוונה לעצמי (המן), אני יכול לגלות שהאגואיזם שולט על מחשבותיי ורצונותיי. ואז עולה השאלה: איך להשתמש ברצון ללא הכוונה למען עצמי (כוונתו של המן), אלא על מנת ליהנות לבורא, עם הכוונה להשפיע (מרדכי).
כל המדעים, מלבד לקבלה, מתגלים על ידי אור חלש, שיכול להאיר ברצון לקבל עם הכוונה למען עצמי. גם כל העולם שלנו מתקיים באופן דומה, ללא הכוונה להשפיע. אבל ההארה הקטנה הזאת מאפשרת לרצונות האגואיסטיים להתפתח עד להכרחיות בתיקון!
בימינו הארה קטנה מילאה את הרצון האגואיסטי, אבל מנקודה זו ואילך המדע והעולם נמצאים במבוי סתום, במשבר, אין פריצות מדעיות. נשאר רק לברר את הקשרים בין התופעות השונות. בכך ניתנת למדע ההזדמנות לברר את מוגבלות וסגירות העולם, ואת הקשר המלא שקיים בין כל חלקיו.
הרצון האגואיסטי שבתוכו התפתחנו מיצה את עצמו. מעוררי ההתפתחות (כסף, שליטה, שבשבילם למדנו ועבדנו) התרוקנו מתוכן. במקומם הופיעו צורות מעוותות ומופשטות של עבודה וכסף. האנושות נתונה במשבר גלובלי. היציאה מהמשבר תלויה בהכרה בנחיצות של יצירת חברה שדומה לטבע.
בכך שאנחנו כביכול מתקרבים בקבוצה, בעשירייה, בינינו, אנחנו מתארים את עצמנו ביחד, ובכך מעוררים על עצמנו את האור העליון, האור המקיף. והאור הזה מקרב בינינו. אנחנו משתדלים להתקרב בינינו בעצמנו, ואילו האור, במידת המאמצים שלנו, משנה אותנו, ומקרב אותנו לחיבור הראשון – לעובר הרוחני.
הכוונה היא העיקר, היא האדם. מה שחשוב הן הרצונות והמחשבות, ולא המעשים. הבורא זקוק לכוונות. עצם הכוונה היא כבר המעשה. מעשה אגואיסטי זה כאשר אני נדבק לדאגות שלי, ומתנתק מהבורא. כל הרגשה של היעדר מילוי אפשרי, מכונה פחד.
המוח אינו שומר מידע. המידע אינו נמצא במוח אלא במרחב הסובב אותנו. המוח הוא מודם, שקושר בינינו לבין המרחב שסביבנו, שבו קיימים כל החוקים. המוח שלנו קולט את כל המידע הזה ומעבד אותו לכדי פקודות לגוף. ומכאן והלאה – מגיעה התגובה שלנו.
מטרת האדם בחיים האלה היא לגלות את הבורא. על פי הגדרתו של בעל הסולם זהו תחום העיסוק של חכמת הקבלה. ומכאן שכל מה שקשור לגילוי הבורא, נושא במשמעות נצחית, בערך נצחי, וכל היתר – הוא בעל ערך רק עד מותך!
בזמני בית המקדש השני קויימו כל המצוות חוץ מהמצווה של ״ואהבת לרעך כמוך״. כתוב שבית המקדש חרב עקב שנאת חינם. לכן עיקר התיקונים שלנו הם בהתגברות על אותה שנאה. וכל יום שבו לא בית המקדש אינו מוקם מחדש, דומה ליום שבו הוא נחרב!
קראו עוד בטוויטר שלי.