כיוון ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", בעת העבודה על החיבור בקבוצה הכרחי לחשוב על איך שכל העולם יהפוך לקבוצה אחת. מכאן שעלינו להתקדם אל עבר הגדלת כמות הקבוצות, חלקי הויה, עשיריות, תוך שאנחנו מחברים אותן רוחנית לאחת.
כיוון שמטרת הבריאה היא לאסוף מהרצונות השבורים בבני האדם רצון אחד, השתוקקות אחת לאחדות, עד לחיבור שלם – שנקרא הבורא, רק ההפרעות לחיבור נקראות הפרעות רוחניות, יצר הרע. ועל מנת לגלותן יש להשתוקק בכוח לחיבור.
בחכמת הקבלה "אסור", פירושו "אי אפשר". אסור (אי אפשר) לאגואיזם ללמוד תורה, שהרי ללמוד פירושו של דבר לקבל את האור ברצון המתוקן. כל אדם בעולמנו יכול לקיים את המצוות הגשמיות, אבל מצוות רוחניות הן תיקון הכוונה להשפיע.
האדם חייב להשיג את האהבה לזולת ולאחר מכן להשיג את האהבה לבורא, כפי שכתוב "מאהבת הזולת לאהבת הבורא". אחרת האדם מזיק לתיקון הנשמה, שלמענו הוא נוצר – לקבל את התורה (שיטת תיקון הרצון, יצר הרע) בנשמה (בכוונה להידמות לבורא).
התורה מתגלה רק בתיקון האגואיזם. כפי שמשה אמר למלאכים: לא ניתנה לכם התורה כיוון שאין בכם אגואיזם. התורה ניתנת לאגואיסטים. ואילו האגואיזם מתגלה במאמצים להשיג אהבה כלפי בני אדם – כאשר מתוך מאמצים אלו אתה מגלה שנאה כלפיהם. או אז אתה זקוק לתורה!
אי ידיעת העתיד מולידה הכרחיות בבורא, בעזרתו, בגילויו, כבמשענת! בתחילה, למען עצמי, למען בטחוני. לאחר מכן – באמונה מעל הדעת, ברצון להשפיע, מחוץ/מעל האגואיזם.
המטרה היא בכוונה הראשונית. לכן יש לתאר את העולם כנשמה אחת, כעשירייה. אחרת המאמצים נעלמים!
אני, התורה והבורא צריכים להפוך לאחד שלם. לכן הכלי שלנו, העשירייה, צריך להיות מלא, לכלול בתוכו את כל הבריאה והבורא באחדות כללית.
העשירייה הקבועה הופכת בהדרגה לקן נוח. אך המקום המוגן והבטוח ביותר – פתוח באופן אינסופי, כשהכל נתון בידי הבורא שמבצע הכל וממלא את הכל. אם אתה הולך באמונה מעל הדעת, ההגנה היא דרך העשירייה בבורא.
על מנת להנהיג ולהעניק לאדם חופש בחירה, נחוצה לכוח העליון הטוב מערכת של כוחות שליליים. הרע – הוא מערכת כוחות לשם בירור מהות הטוב.
כאשר תבין שקיימת הזדמנות להשיג את הנצחי, העליון, החיים שלך יהפכו להשגת המטרה.
הרע נחוץ לשם קיום הטוב. הם קיימים באיזון – זהו יחס נכון שקיים בין תאים, אטומים, בכל הבריאה, כאשר הספיגה וההשפעה מכוונים להשלמה הדדית, על מנת לגלות ביניהם את הבורא.
"סוף מעשה במחשבה תחילה" – הכל מתברר בכוונה. לכן מלכתחילה עלינו להשתוקק לגמר התיקון, על מנת שכל המצבים שאנו עוברים ישמשו אותנו כצעדים בדרך לצורה הסופית. בהתאם לכך אנו בונים את דרכנו.
בעולם שלנו אין שום דבר רוחני! העולם שלנו נברא רק כדי להביא אותנו לכניסה לרוחניות – לאיחוד הפנימי. לכן הכל קיים בעולם שלנו, על מנת להביא אותנו להשגה נכונה, לכך ש"אין עוד מלבדו".
להתעלות באמונה מעל הדעת, "להיות תלוי" – זהו מצב מיוחד שממנו מתחילה הדרך הרוחנית. כשאנחנו הופכים את עצמנו לתלויים לחלוטין בבורא ולא בעצמנו, לא באגואיזם, אנחנו מתחילים את העלייה בדרך הרוחנית.
לזרז את הזמן פירושו של דבר לקשור את הכל לבורא. כאשר "ויזעקו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם אל האלוקים" והוא עונה להם, מקרב אליו. בכל פעם על ידי גילוי חוסר אונים ופחד. אחרת האדם לא זקוק לעזרת הבורא.
חייבים להגיע למצב של חוסר וודאות כלפי הרגע הבא, להיות תלויים בו. הפחד מפני הלא נודע לא עובר עד סוף כל התיקונים, כל המדרגות של הסולם הרוחני. על פניו, מעליו, נבנים צמצום א' והכוונה להשפיע.
קראו עוד בטוויטר שלי.