המחנה הוא מעבדה לאיחוד נשמות

"ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא" (חקת, י"ט, ד'-ה').

באפר של פרה אדומה אפשר להשתמש לטיהור. אם יש לך חיבור נכון בין מלכות ובינה, אז אפשר לקחת משם כוח לתיקון. איש טהור שאסף את האפר, משמע שיצר כוונה נכונה בתוכו. מדובר רק על טהרה רוחנית ולא פיזית. המחנה זה אוסף של בני אדם, שביניהם מתורגלות כל אפשרויות החיבור זה עם זה. לא יכול להיות שם מרחב טהור לחלוטין. לכן נאמר, שצריך להניח את האפר של הפרה האדומה "מחוץ למחנה במקום טהור". מחוץ למחנה, זה אומר במקום שבו נמצא הכוח של הבורא, שבני אדם לא נכנסים לשם. במחנה יכול להיות רק אוהל מועד. המחנה מגלם בפני עצמו מעבדה, בה נשמות בני האדם מנסות להתחבר ביניהן כדי ליצור כל פעם כלי מעצמן, רצון משותף לגילוי של הבורא.

שאלה: האם אפשר לקרוא למעגלי שיח, סדנאות של עשרה אנשים, בהם אנחנו דנים ועוברים כל מיני מצבים, מחנה?

תשובתי: לא, מחנה זה לא גופים, אלא רצונות. כאן ישנה תמונה שונה לגמרי, בה קיימים רצונות, ווקטור (כוונה ומילוי) ומידת החיבור עם הבורא. אנחנו מדברים רק על שלושת הפרמטרים האלה: הרצון שמחובר עם יתר הרצונות לצורך השפעה משותפת זה לזה, ובמידת ההשפעה המשותפת לבורא, שבתורו ממלא את הרצון הכללי המשותף. וזה מחנה שעובד בכוונה על מנת להשפיע, ולכן נקרא "מחנה הקודש".

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 10.6.2015