קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מתי המציאות הגשמית הופכת עבור האדם למציאות רוחנית?
תשובתי: כשהוא יכול להתייחס לזולת כמו לעצמו. כשנמחק הגבול בין זה לזה.
הרי למעשה, לא ניתן אפילו לומר שאנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה. ואף שהמעבר הזה מתואר בצורה כזו, בפועל אנחנו לא יכולים לרכוש תכונות חדשות. המהות שלנו כחומרת המחשב נשארת בלתי משתנה.
כאן כל העניין הוא, באיזו מידה אני "מכניס" את הזולת פנימה, כאילו זה אני בעצמי. ואני פועל כרגע למעלה מהאגו שלי שגדל, כיוון שאחרת ביני לבין הזולת הייתה שורה קִרבה טבעית, כמו בין בני זוג או בין שותפים הדואגים זה לזה מכוח האינטרסים המשותפים והתלות ההדדית. זו הסיבה שבגללה בינינו ההתנגדות של האגו צריכה לצבור כוח שמעליו אני בכל זאת מקרב אליי את הזולת, עד שהוא יהפוך באמת להיות כמוני, לפי העקרונות: " אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך", ו"ואהבת לרעך כמוך".
זה לא אומר שאני יוצא מעצמי. יותר נכון, אני "בולע" את התכונות של הזולת הנראות לי כחיצוניות. ואז כל העולם שלי.
שאלה: הבעיה היא בכך, שכשאני מסתכל על ה"עשירייה" שלי אני לא רוצה "לבלוע" אותה…
תשובתי: זה יבוא, ואז אתה תרגיש שהחברים הם האנשים הכי קרובים לך, שאין אדם קרוב יותר. אפילו הקרובים, אפילו המשפחה ייראו הרבה יותר רחוקים מהם. הרי החברים קרובים לנשמתך והמשפחה קרובה לגופך. המסגרת המשפחתית דומה לחוזה שצריכים לשמור עליו, והערבות בין החברים זהו דבר דינמי היא כל הזמן מתעדכנת, כשהיא יותר ויותר מתקרבת, נצמדת אליך..
אני חוזר. בסופו של דבר, אתה לא תצא החוצה, אלא במובן מסוים תכניס את כל החברים פנימה…
שאלה: אז כיצד לזרז את התהליך הזה? כי הוא כל הזמן חוזר אליי ומכה בי…
תשובתי: נכון, העתיד דופק בדלתך ואתה לא מכניס אותו ולכן כואב לך. צריך לפתוח את הדלת מראש עד שיספיקו לדפוק בה. אחר כך כבר מאוחר.
כתוב ב"שיר השירים": "פתחי לי אחותי רעייתי", אבל רעייתו לא מוכנה, היא לא רוצה לקבל את האהוב, הדלת שלה נעולה. וכשהיא בכל זאת פותחת, האהוב כבר הלך, הסתתר: "ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני".
ולכן אתה צריך מראש לפתוח את הדלת שלך, להיפתח לקראת הבורא יחד עם החברים.
מתוך השיעור לפי המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 03.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
דרך בלתי נמנעת
על המשמר לטובת הזולת
אור ירוק" לטובת הזולת
