הכח היחידי, בעל השמות הרבים

כשאני מגלה את כוחות הטומאה של העולמות הרוחניים (קליפות), וכנגדם את כוחות הקדושה ("זה כנגד זה עשה הבורא" – טומאה כנגד קדושה), כשאני כבר נמצא במערכות מקבילות אלה של עולמות הקדושה והטומאה, שם אני מרגיש את גן העדן וכנגדו את הגהנום.

לא ניתן להרגיש אחד ללא השני. הבורא עוזר לנו להשיג את כל זה ולהיות אותם "החוטאים", שעליהם מספרת התורה. להיות רשע פירושו להימצא כנגד המצב שלי של "צדיק", כשאתה מקפץ בין רשע לצדיק והופך פעם רשע ופעם צדיק. כך אתה מתקדם למעלה לסירוגין, "בזיגזג".

אנחנו עומדים לפני מערכת של עולמות רוחניים, ואין כאן שום דבר מהתמונות הצבעוניות של גן עדן וגהנום, שהדת מפחידה אותנו באמצעותם. עלינו להשתחרר מכל הדימויים הפרימיטיביים האלה, שלפיהם משהו חוץ מריקבון מתרחש עם הגוף שלנו, "עם החומר החלבוני" שלנו, לאחר מותנו.

צריך להבין, שמדובר רק על שני כוחות, קבלה והשפעה, הפועלים עלינו וניתנים להם שמות שונים. הכול מורכב רק מהם, וכולם נמצאים רק בתוכנו. שם זה רצון (הוי"ה) עם האור (אור פנימי) בתוכו – כלומר מה שמושג על ידי האדם: 1. תכונת השפעה, השם הקדוש, או 2. תכונת קבלה, השם הטמא.

השם של הרשע הגרוע ביותר, המתואר בתורה, זה גילוי הבורא, רק מהצד ההפוך, מהרצון האגואיסטי שבי. כל השמות הטובים, זה גילוי של פניו הטובים, תכונת השפעה שבי. אבל כל הגילויים האלה של הבורא הם בתוכי!

כל הכוחות הטובים והרעים, הפועלים "מעל העולם הזה", זה גילוי כוחות הבורא: מצד הפנים או מהאחוריים שלו. כפי שנאמר למשה: "ואת אחורי תראה ופני לא תראה". וחוץ מזה אין שום דבר – רק בריאה ובורא, והסתר או גילוי שלו.

עלינו לגלות את הבורא, את הכוח היחיד הפועל בבריאה, וכל השאר, שנדמה לי עכשיו "כעולם חיצון", גם זה אני, רק ברצונות הלא גלויים שלי. ואז, אותו האני החדש והאינטגראלי ניצב מול הבורא. אבל זה כבר לא "מול" ! כי במידת השגת מצבים אלה, אני מתחבר איתו.

כזו תמונה עלינו לתאר לעצמנו ולהבין, שאין דבר יותר גרוע מהמצב הנוכחי שלנו – ניתוק מוחלט מהבורא. דווקא העולם שלנו – הוא הגרוע שבעולמות (במצבים).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
האויב שלי הוא האגואיזם, שהורג אותי
כל זה – בתוכי?!
 דינו של גיהנום