הכול מתחיל מהקבוצה

אנחנו צריכים לבנות את העבודה שלנו לפי סדר מדויק.

1. אסור לי לפנות אל הכלל, לקהל הרחב, לפני שאני נכלל עם הקבוצה (עשירייה).

2. רק אחרי שאני נכלל בה, אני מקבל "אור מקיף" (או"מ).

3. לאחר מכן אני משפיע לכלל, לאנשים, מה שנקרא אצלנו "חינוך".

4. אנחנו מתחברים.

5. אני מביא את הכלל לקבוצה, מה שנקרא, מביא את "אומות העולם" ל"ישראל" וכולם זוכים לגילוי הבורא.

מהקבוצה אני עובר לכלל (←) ומהכלל בחזרה לקבוצה (→) ועל ידי "האור המקיף" אנחנו מקבלים מלמעלה "אור פנימי" (או"פ). כי עכשיו יש לנו "כלי", רצון לקבל יחד עם הכוונה.

ואני פשוט נמצא באמצע, מבצע את הפעולה. אני עובד בקבוצה עם "גלגלתא ועיניים" (ג"ע), ועם הקהל שהוא האח"פ ואני נשאר באמצע של "שליש (1/3) אמצעי דתפארת" ששם יש בחירה חופשית.

לכן, אם אני לא נכלל בקבוצה, אז אין לי ממה להתחיל. כל צעד שלי צריך להתחיל מההתכללות הזאת והיא הפעולה החשובה ביותר והיסוד של כל הפעולות. אם יש התכללות, אז אפשר להמשיך לפעול, אם אין התכללות, אז אסור להמשיך. כי אחרי זה אני פועל לא בכוחות עצמי, אלא דווקא על ידי כוח ההתכללות ההדדית שקיבלתי מהקבוצה בזכות ההכנעה. הכוח הפרטי שלי הוא אגואיסטי ורק על ידי ביטול האגו שלי, על ידי ההתכללות בתוך החברים (1), אני יכול לקבל מהם את כוח ההשפעה שבעזרתו אני פונה לקהל הרחב (2).

ואז אני עובד גם עימו כפי שעשיתי זאת עם ה"עשירייה". ההתכללות שלי בתוך החברה דומה להתכללות עם התינוק שלי שאני רוצה לתת לו כל טוב. אני לא מתנשא, אלא אני מכניע את ראשי בפני הקהל באהבה.

מתוך שיחה על "עשיריות", 20.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
העולם על כוונת אופטית
לשאוב את הכוח מתוך הקבוצה
לצרף את כל העולם לבורא