קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס הווירטואלי במוסקבה, שיעור מס' 1
העבודה הפנימית שלנו היא לא בתיקון הרצון לקבל אלא בתיקון הכוונה. אני יכול לרצות כל מה שבא לי! בדרך כלל האדם מתבייש ברצונות שלו מפני שהוא רוצה להתמלא בכל דרך אפשרית. ולי לא משנה מה אני רוצה! אני מעביר את תשומת הלב ממה שאני רוצה, למען מי ולמען מה אני רוצה את זה. אם אני אוכל להפוך את הרצונות הללו לטובת הזולת, אז הם יתוקנו.
יחד עם זאת, כל תרי"ג הרצונות שלי יישארו כפי שהיו אבל ישנו את מהותם, לשם מה אני מממש אותם. וזה העיקר.
לכן, עלינו לחשוב על כך בכובד ראש, להתרגל למחשבה הזאת ולהזדהות עם הכוונות שלנו ולא עם הרצונות שלנו. כלומר, האדם הוא לא רצונות, כוונות!
על ידי הרגל הדרגתי לשלוט על הכוונות, אנחנו מתחילים את העבודה הרוחנית שלנו. כי התכונה הבולטת ביותר שלה היא דווקא הבדיקה הזאת, העברת הדגש מהרצון לכוונה.
אם האדם עסוק רק ברצונות שלו, אז הוא פסיכולוג. אם הוא מבצע פעולות להקטנת ולהגדלת רצונותיו, זה יוגה ושיטות רוחניות אחרות. ואנחנו עוסקים בכוונות.
מדוע האנושות אינה עסוקה בכוונות? – מפני שבלתי אפשרי לשנות אותן לבד אלא רק בעזרת האור העליון, בעזרת לימוד חכמת הקבלה.
לימוד חכמת הקבלה מיועד דווקא לשינוי הכוונה. יחד עם זאת, אנחנו אף פעם לא נוגעים ברצון. כיצד קרה "צמצום א'"? כשהאורח שישב לפני הכיבוד של בעל הבית הוא גילה שכל כוונתו היא "על מנת לקבל". והוא שם לעצמו מטרה, שאם על ידי אותה הפעולה הוא ישיג את הכוונה "על מנת להשפיע" או לטובת הבורא, אז הוא יוכל לבלוע בתיאבון עוד יותר גדול את כל מה שבעל הבית מציע לו. כלומר, כל הפעולות שלו לא תהיינה מוגבלות, העיקר שהכוונה תשתנה.
יש לחשוב על כך היטב ולא רק פעם אחת, אלא כל הזמן, כדי בסופו של דבר להעביר את תשומת לבכם מהרצון לכוונה. אז תשתנה השקפת העולם שלכם. אתם תתפסו אותו בתדר שונה לגמרי, במישור שונה. העולם יאיר בצבע שונה וייראה שונה, כמו תמונה הולוגרפית. אתם תעריכו את כל החפצים, את היחסים בין האנשים בכוונות ולא בפעולות וברצונות וזאת תהיה נקודת השילוח שלכם לכניסה לעולם העליון.
החברים שמבינים את התנאים הללו של ההתפתחות הרוחנית הם היקרים ביותר בקבוצה. בהסתמך עליהם, על הלימוד מהם, אנחנו נוכל לבנות בהדרגה איחוד, חיבור בין האנשים שרוצים לשנות את כוונותיהם.
וגם אם הכוונות של כל אחד מאיתנו או של כל אחד מהקבוצה תהיינה "לא לשמה", כלומר, לטובת עצמנו האגואיסטים, אז המאור שאנחנו מושכים בעזרת הלימוד הנכון יתחיל לשנות אותנו ואת הכוונות שלנו. אנחנו נתחיל להתקדם לקראת המטרה לא על ידי הייסורים, כפי שדוחפים את כל האנושות, אלא בצורה הכרתית. כי יהיה לנו ברור התנאי, אותה הדוגמה שבעל הסולם מציג כסיבה ל"צמצום א'" בעולם אין סוף, כאשר הנברא, שהוא "מלכות דעולם אין סוף", הרגיש בושה גדולה.
תארו לעצמכם כמה ייסורים שונים האנושות הייתה צריכה לעבור בלי חכמת הקבלה, עד שהיא הייתה מגיעה להבנה שהיא לא צריכה לשנות את רצונותיה ואת פעולותיה. כי אותם בלתי אפשרי לשנות.
הרב"ש מביא כדוגמה בדיחה על מאלף שלימד חתול לשרת את האורחים והגיש להם מאכלים שונים. על ידי זה הוא רצה להוכיח לאורחים שאפשר לשנות את הטבע שלנו. פעם, אחד האורחים הוציא מכיסו עכבר וכאשר החתול הגיש את המאכלים הוא זרק את העכבר על הרצפה. העכבר ברח והחתול עזב את כל המאכלים והתחיל לרדוף אחריו. הדוגמה הזאת מוכיחה שבלתי אפשרי לשנות את הרצונות, כי הם מהותנו, הטבע שלנו. ואת הכוונות כן אפשר לשנות. לכן, אם נפעל בהתאם לרצון שלנו, אבל עם הכוונה לטובת הזולת, אנחנו נגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
מדוע אי אפשר לשנות את הרצונות? – מפני שהם נוצרו בהשפעת האור בעולם אין סוף. הם מגיעים אלינו מ"יש מאין", כלומר נוצרו על ידי האור מכלום, כמו לבוש על עצמם, לכן הם צריכים להישאר כפי שהם.
בעל הסולם מזהיר שאסור לשנות את האדם, לכפות עליו משהו. אפשר לשנות רק את הכוונות, כי הן הופיעו בתוך "מלכות דאין סוף", מתוכה, והיא מייד החליטה לשנות אותן, להפוך אותן.
לכן, כל ההיסטוריה של ירידת הנברא מעולם אין סוף עד לעולמנו והעלייה הנוכחית מלמטה למעלה נוצרו רק כדי שאנחנו נוכל לשנות את כוונותינו. כל המידע בספרות הקבלית שמספר על הרצונות, כוונתו תמיד לכוונה שמתלבשת על הרצונות שצריכה להשתנות מ"לא לשמה" ל"לשמה". זאת כל העבודה שלנו.
אתם צריכים להיות מכוונים בצורה מדויקת ונכונה לכוונותיכם, לבדוק אותן ולהבין שדווקא אותן עליכם לשנות. כשאתם פונים לכל אדם, לכל מה שנמצא לידכם, תשתדלו לשלוט על הכוונות שלכם, האם אתם עושים זאת "לשמה"?
ואז אתם תתחילו להבין טוב יותר את העולם, תתחיל להתגלות בכם מטרת הבורא. כשתתחילו לבנות נכון את הכוונות שלכם "לטובת הזולת", אתם תרגישו פתאום שקיימת בהן כוונה "לשמה" והבורא מסובב אתכם דווקא כך, מנהל אתכם. בניסיונותיכם להתייחס נכון כלפי הזולת עם הכוונה להשפיע ולאהוב כדי להתקשר, אז אתם תתחילו להרגיש את תנועת הבורא, כפי שהאורח מתחיל להבין את מחשבתו של בעל הבית.
כשתתחילו לחשוב על כך ולשים לב במיוחד לכוונה ולא לפעולות ולרצונות, אתם תראו שכל הספרות הקבלית הוקדשה רק לכוונה. במה מתבטא האדם? – דווקא בכוונותיו.
כותב בעל הסולם בסעיף ד' בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות": "השי"ת בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן… שאין לך הנחת ידו של אדם מצדו ית' גדולה מזו.
ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק, כי ודאי עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו (רצונו) מהכוונה הלא נכונה ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו לא להנאת עצמו אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה", שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם המלווים עם קיום התורה, ובטרם שמגיע לזכוך הזה של כוונתו, נוהג ודאי בחירה להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך העצמי מהכוונה "לא לשמה", וכדי שלא יפול ח"ו תחת משאו באמצע הדרך."
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הווירטואלי במוסקבה, 13.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הכוונה היא האמצעי לשנות את עצמינו ואת העולם
הכוונה משנה את המציאות
מעבדה לתיקון האגו האנושי
