הימים הנוראים

הדרך הרוחנית שבה אנחנו מתקדמים היא מעל הזמן, המקום והתנועה, מעל מה שמרגיש הגוף שלנו בעולם הזה. מעל מה שהרצון ליהנות, שנקרא "גוף", מרגיש בתוכו, מעל כל המצבים שהוא עובר.

אם האדם משתוקק להגיע לתכונות הבורא, לתכונות ההשפעה, אז קיים אצלו ניתוק, לפחות מסוים, מהזמן, התנועה והמקום. הוא מרגיש שכל מה ששייך לרוחניות נמצא בנצחיות, ששם "אין עוד מלבדו", ושם לא קיימים השינויים שמתרחשים בדרגת העולם הזה.

לכן, כשהוא מגיע להרגשת החיים הרוחניים, הוא מרגיש שרכש חיים נצחיים, נעלים, מנותקים מהחיים הגשמיים הללו, המורגשים בתוך האגואיזם שלו, שנראה לו כמו גופו הבשרי.

ישנה תקופה בחייו של אדם שנקראת "הימים הנוראים", והיא בכלל אינה שייכת לתאריכים כלשהם בלוח השנה הגשמי. זהו מצב, שבו האדם בודק וחוקר את עצמו, רואה שהוא נמצא בהכרת הרע, ובינתיים קשה לו להתגבר עליו ולהגיע לתפילה, לבקשה לתיקון, במצבים שנקראים "יום כיפור" ו"ראש השנה". הוא נמצא לפני המצבים הללו, בתהליך של בירור עצמי, ועליו כל הזמן לבדוק את עצמו ולהתכונן לתפילה.

פעם אחר פעם, יום אחרי יום, הוא רואה את הפער המתרחב בין המצב הרצוי למצוי. הוא מוצא בתוכו רצונות שבורים, ומרגיש את ההבדל ביניהם לבין המצבים המתוקנים. הבירור של שני המצבים הללו והפער ביניהם, מביא אותו לתפילה האמיתית, שתצא באמת מעומק הלב, מתוך הרצון הבשל, מתוך בחינה ד' האחרונה של הרצון הכללי שלו. שם הוא באמת ירגיש עד כמה הוא הפוך מהבורא, וידרוש את התיקון, את הכוח שיוכל לשלוט על הרצון לקבל שלו.

העבודה הזאת מתחלקת לעבודת הכלל ועבודת הפרט. הרי את התפילה אנחנו בונים בתוך החברה, בהשפעה ההדדית. והכול על מנת לברר באלו אופנים ובאיזו מידה נבדלות תכונות האדם מתכונות הבורא.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 14.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אל תפחד מגילוי הרע
יום כיפור, יום של שמחה
ליד שער התפילה