קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מחקר: אנחנו מקבלים החלטה רק בכדי להפעיל (לספק) את הנוירונים של אזורי המוח הקשורים לקבלת תענוג.
ביולוגים הבחינו בכך, כי התענוג והרצון לקבלו קשורים למבנה המוח, למרכזי התענוג שבו העשירים בדופמין (Dopamine).
המדענים החדירו אלקטרודה לתוך אזורי המוח הללו של עכברושים וגילו שהם עוסקים בסטימולציה (גירוי) עצמית במשך שעות דרך לחיצה על דוושה המספקת חשמל לאלקטרודה. העכברוש דחה את המזון, גירה את המוח שלו ללא סוף ומת מרעב. התנהגות דומה אובחנה גם אצל בני אדם.
במהלך החיים הרגילים אנחנו מפעילים את מערכות המוח העשירות בדופמין כאשר אנחנו הולכים למסעדות, מרוויחים כסף, מתאהבים.
החושים שלנו שולחים מידע לנוירונים של המוח שמופעלים ביחס לתענוג המצופה ומקבלים החלטה לקנות או לא לקנות את המוצר, כלומר איזו פקודה לשלוח לאזור המוטורי של המוח המפעיל את השרירים שלנו.
האנשים הסובבים אותנו משפיעים על דעתנו ומעוררים שינוי בפעילות מרכז התענוג. התאמה של דעתנו עם דעת הסובבים מפעילה את המרכז, והמחלוקת בדעות מדכאת את הפעילות שלו. נראה שאנחנו אוהבים להיות חלק מדעה משותפת ולא אוהבים להיבדל מהאחרים.
מסתבר, שהקבוצה שאליה אנחנו משייכים את עצמנו מסיתה את עבודתם של מרכזי התענוג שלנו, משנה את דעתנו, מחזקת את הדמיון של דעתנו עם הנורמה החברתית ומדכאת מחלוקות.
נראה לנו שאנחנו מבינים מדוע אנחנו מקבלים החלטות, אולם למעשה אנחנו לא מודעים לסיבות האמיתיות להתנהגות שלנו. אנחנו לא יכולים לשער מה הם המניעים להתנהגות שלנו ונשארים שבויים באשליה ששולטים בה. לכן קשה לנו להסכים עם המחשבה שהמעשים שלנו מהווים רק אמצעי להפעלה של קבוצת נוירונים של המוח.
תגובתי: מאחורי המרכז הפיזיולוגי של התענוג נמצא השורש הרוחני שלו, שהוא קובע את כל המעשים שלנו. הנה הגענו דרך המדעים לחכמת הקבלה.
ידיעות קודמות בנושא:
לאדם אין חופש בחירה
האנומליות של האלטרואיזם
על ידי מה למדוד את המעשים הטובים?
