הטבע, זה אחדות

אנחנו חיים ב"בועה" של הטבע, הדומם, צומח וחי. באמצעותו אנחנו מספקים לעצמנו את הקיום שלנו. והסביבה הזאת "משדרת", מסדרת לנו במדויק את אותם התנאים שדרושים להתקדמות שלנו.

בדרך הזאת אנחנו נתונים לשפע של שינויים תמידיים. אמנם, בכללות, צריך להבין, החל מ"המפץ הגדול" התהליך נמשך עד עצם היום הזה, ולכל אורכו הכוח הכללי של ההתפתחות מוביל אותנו קדימה אל המטרה, לאיזון מלא.

במהלכו של התהליך על פני האדמה התפתח הטבע הדומם, צומח וחי, ואחר כך המין האנושי. וברגע היסטורי מסוים, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא, המין האנושי חייב לקחת את ה"מושכות" לידיו, זאת אומרת, כלים של הנהגה, כדי להיכלל בצורה נכונה בהתפתחות.

מרגע זה והלאה אנחנו מעורבים בתהליך, לא כמו מקודם. עד להכרת המצב אנחנו התפתחנו באופן אינסטינקטיבי, בדומה לטבע הדומם, צומח וחי, שגם בו יש מספיק צרות, בעיות ולחץ של נסיבות, יש בו גם אסונות.

אבל, ככל שאנחנו מפותחים יותר, ויותר צמודים לתהליך, משתתפים בו בהכרה ובהבנה, כך יש לנו יותר בעיות. כי עכשיו הן מותנות בזה, האם אנחנו מקבלים על עצמנו את המסר הזה, האם מתפתחים יחד עם הטבע. אם כן, טוב לנו, ואם לא, אז רע לנו, בהתאם לרמת ההתפתחות שלנו.

אדם, היה הראשון שגילה את התהליך הכללי של האבולוציה שאותו אנחנו צריכים לעבור, ולא רק ברמה ה"בהמית" הגשמית, אלא גם במדרגה האנושית. החל מאדם, שחי לפני 5775 שנה, אנחנו עברנו לפאזה חדשה. אנחנו "משובצים" בתוך הטבע, ובהתאם למידת ההשתתפות עימו מסוגלים לעורר ולהזמין על עצמנו, וכמו כן, על כל מכלול דרגות הדומם, צומח וחי, התפתחות טובה, נעימה, מהירה וקלה.

באופן כללי, להתפתחות הטבעית אופייניים שלבים נוקשים מאוד. הם דומים ללידה קשה, הם קשורים ללחץ, לבעיות ולסכנות, הם מלווים בתופעות טבעיות דרמטיות. מיליוני שנים כדור הארץ התקרר, התקשה, ושוב התחמם, נקרע מלחץ של מָגְמָה.

התחלפו עידנים גיאולוגיים, השתנה הטבע של כדור הארץ, מתו זנים אחדים והופיעו אחרים, ההתחממות וההתקררות התחלפו לסירוגין, ולבסוף הגענו למצב הנוכחי, שגם הוא אינו סופי. אנחנו גם ממשיכים את ההתפתחות, מה גם שהיא יותר מהירה מאשר בעידנים הקודמים.

באופן כללי, כל זה הותנה על ידי הכוח הכללי של הטבע, שאותו חוקרת לעומק חכמת הקבלה. המושגים של "א-לוקים" ו"הטבע" זהים בה, כי מדובר על כוח שיש לו תוכנית מדויקת כללית, שלתוכה אנחנו צריכים להשתלב, בכך שבהדרגה מבינים ומשיגים אותה. אנחנו צריכים להיכלל בתוכה באופן הכרתי ומודע, בכך שמגלים השתתפות יותר ויותר בוגרת. וההשתלבות הזאת גם כן רשומה בה.

נחזור לאדם, שהיה הראשון שגילה את התוכנית הזאת והבין שהטבע שואף לאיזון. זה אומר, שאנחנו מאזנים את עצמנו עם הטבע הדומם, צומח וחי, וכמו כך בונים איזון בינינו, בדרגה האנושית, באופן כזה, שבסופו של דבר כל אדם על פני האדמה ירגיש, שאין קרע ונתק בינינו ובין כל מה שנמצא מבחוץ, וזה נקרא לפתח הכרה. אני מגיע להכרה, להבנה, להרגשה שכל הטבע הוא מערכת אחידה. ועם המערכת הזאת אני נמצא בהרמוניה, בהדדיות, בהומיאוסטאזיס, בחילוף הדדי של חומרים, מחשבות ורצונות.

באופן כזה, בסופו של דבר אני צריך לבטל כל נתק ופער בין מה שאני מרגיש עכשיו כאני שלי, לבין מה שמרגיש כמשהו חיצוני. העור שלי לא מפריד אותי יותר מהעולם הסובב. אני מגיע להכרה ולהבנה שהכול שייך למערכת אחידה ויחידה, הכול זה מהות האני.

כזאת היא המדרגה של אדם. הגופים שלנו שייכים לעולם החי, ואילו במהות אנחנו שייכים למדרגה אנושית, שנמצאת גבוה יותר. והייחודיות שלה היא בזה, שבה אנחנו רואים, תופסים את העולם כאחד שלם.

בעולם האחיד והיחיד הזה אנחנו מגלים את הכוח היחיד של הטבע שמנהל את הכול, ומזדהים ומתמזגים איתו. כל מי שניסה להשיג את הטבע כאיזון של אחד שלם, גילה והשיג את התהליך דווקא עד למצב הסופי הזה, כאשר אנחנו מצטרפים ומתמזגים לכוח המקיף של הטבע.

כזו היא ה"תחנה" האחרונה בדרך של ההתפתחות שלנו. אנחנו לא יודעים, מה יהיה אחר כך. אמנם ישנו גם איזה שלב נוסף…

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 447, 21.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכול נוצר על ידי הכוח היחיד של הטבע
ה"טבע", המילה החזקה הזאת
שיטת שתי הרשויות ומקורות התרבות האנושית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest