החייל לא אשם – אנחנו אשמים

 הסיפור על החייל הקרבי שמצא עצמו מואשם ברצח מחבל, משקף את מצב החברה הישראלית; מרגע פרסום הסרטון, המקרה מסעיר מדינה שלמה. הרשתות החברתיות שוצפות וגועשות, והדיון על ערכי צה"ל ומוסריותו נמצא בעיצומו.

 בשנת 1994 חובר מסמך "רוח צה"ל" שממסד ערכים ונורמות צה"ליים שראוי שיתקיימו. הוא כולל מגוון ערכים, ביניהם: אחריות מתוך שותפות, דוגמה אישית, רעות, שליחות, אמינות ועוד. המפתיע הוא, שערכים אלה נעדרים כמעט לחלוטין מחיינו האזרחיים, ואם יש עוד מקום שהם עולים לדיון, הוא דווקא במסגרת הצבאית.

 המקרה הזה מעורר שאלות רבות: מתי איבדנו את הרגשת המצפון שחש כל אדם כנציג המדינה? מתי הפסקנו לשאת באחריות על מה שאנו פולטים מהפה או מהמקלדת? איך קרה שהפסקנו להרגיש שכל חייל היוצא לקרב הוא כמו הבן שלנו? והאם הסימנים האלה מעידים על כך שנכשלנו כחברה?

 אין כניסה לפוליטיקה

אחת התופעות המטרידות ביותר היא המהירות שבה הסתערו הפוליטיקאים השונים על המקרה. היטיבו לעשות זאת אלה שיודעים לפזר הבטחות בהיותם באופוזיציה, אבל כשהיו בעמדות השפעה, הם התמתנו וויתרו על העקרונות שדגלו בהם.

 מבחינתם, הכול תקף כשמדובר בהשגת המטרה האישית, והחייל וסיפורו האישי, או להבדיל טובת העם, מהם והלאה. לא, אין זה הזמן או המקום לעשות הון פוליטי. בוודאי כל עוד לא נקבעה החלטה מסודרת מפי הגורמים המוסמכים לכך, לכן טוב היו עושים הפוליטיקאים אם היו מדירים עצמם מהשיח הציבורי עד תום בירור הפרטים.

 גם למאבק האינסופי בין ימין ושמאל אין כאן תוחלת. כל צד ימשיך לדבוק בעמדותיו. הימין סובר כי ניתן להכריע בכוח הזרוע, ואילו השמאל בכוח הוויתור. למען האמת, אפילו אם היו שתי האידיאולוגיות מתחברות יחדיו, הן לא היו מביאות אותנו למצב שכולנו מייחלים לו.

 נפש יהודי הומייה

לפי חכמת הקבלה, בכל יהודי נטועה תחושת אשמה; סוג של רגש נחיתות כלפי העולם, שמחייב אותו לחשבון נפש מתמיד. זו תופעה שנובעת ממקור רוחני עליון (1).

 אומות העולם מפנות אצבע מאשימה כלפינו, בטענה כי אנחנו המקור לכל הרוע בעולם. החל מעלילות דם הזויות, דרך "הפרוטוקולים של זקני ציון" וכלה בהאשמות חסרות שחר, אשר לפיהן היהודים הם המוח שמאחורי פעולות הטרור בבריסל. נשמע אולי לא מציאותי ולא רציונלי, אך למרבה הפלא, עמוק בתוכנו שוכנת בנו הסכמה עם ההרגשה הזו (2).

 לפי חכמת הקבלה, השורש לרגש הנחות הזה נובע מכך שעלינו להיות "אור לגויים" – כלומר, מאוחדים ומהווים דוגמה לחברת מופת לעולם כולו. כל עוד ננסה להימלט מן הייעוד הזה, תוטל עלינו האשמה (3).

לא ימין ולא שמאל – הערבות מעל הכול

על פרשת הדרכים בין הימין והשמאל, עתיד להיפתח שביל זהב חדש. השביל האמצעי הזה נסלל כאשר אנחנו מצליחים, ולו במקצת, להתעלות מעל האגו האנושי שמפריד בינינו. השביל הזה הוא הפתרון. בלעדיו לא נצליח לבנות כאן חברה מאוחדת, ומהמלחמה הפנימית הזו המדינה עלולה להתפורר לנו בין הידיים.

 המשימה להעביר לעולם את שיטת החיבור, כמו שכתבו הנביאים, מחייבת אותנו לשוב ולהתחבר בינינו. ליישם בעצמנו את הגישה הבסיסית שאומרת "על כל פשעים תכסה אהבה" (4).

 לפי השיטה הזו, אין חשיבות להשתייכות לצד זה או אחר של המפה הפוליטית. כל אחד רשאי להמשיך ולדבוק בעמדתו, ובמקביל לפעול לחיבור עם הזולת. ברגע שנתחיל להתחבר בינינו, למרות חילוקי הדעות והמפלגות, נעורר כוח מדרגה עליונה שיכול לאזן ולבנות דרגה חדשה מעל הימין והשמאל. הם לא ייעלמו, הם גם לא אמורים להיעלם, אלא שמתחברים מעליהם ויוצרים בתווך את שביל הזהב האמצעי (5).

 בשביל החיבור

לחרוץ כעת את גורל החייל יהיה לחרוץ את גורלנו, שהרי "אשמתו" רובצת עלינו כחברה כי היא נובעת מההזנחה שלנו. מוטב שנשפוט את עצמנו תחילה, ורק אז נדון אותו. כשם שהורים לפעמים חלוקים בדעותיהם בנוגע לילדים ועדיין משתדלים לשמור על שלמות המשפחה, כך עלינו להתעלות מעל המחלוקות בינינו ולחפש כל דרך אפשרית להעלות את המודעות לערך החשוב של חיינו – האחדות. כך נחסוך מעצמנו ומהעולם סבל מיותר (6).

הרב ד"ר מיכאל לייטמן עומד בראש ארגון "קבלה לעם" העולמי. מדי יום מעניק הרב ד"ר לייטמן שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66. לפרטים על מסלולי הלימוד של מכללת "קבלה לעם", התקשרו לטלפון 1-700-509-209.

מראי מקום:

1. "לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסים עליה הרבה קליפות. וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת אמונה בלבד" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", קצ"ט).

2. "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטי וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

3. "ישראל מביאים אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס') 'והלכו גויים לאורך'" (מדרש רבה, שיר השירים, פרשה ד', פסקה ב').

"עיקר הבריאה והבחירה, ותיקון וקלקול העולם – הכול תלוי בישראל" ("שיח יצחק", ח"ב, ליקוטים א').

"מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא הדביקות בבורא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מאמר "הערבות", כ').

4. "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י', י"ב).

5. "עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים" ("ליקוטי עצות", ערך "שלום").

"לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד, לליכוד של ערבות משותפת, של אחריות הדדית, של השפעת גומלין. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות… אלא לשיתוף הכרה במציאות המשותפת ולשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת. פירוד הלבבות הוא חולי שלקו בו העמים בזמננו, והבא לרפואתו בדרך איחוי שבאונס אינו אלא טועה. חסרה אחדות שבמבנה האורגני. לפי שעה אין תרופה לכך אלא זו שיהיו אנשים מחוגי הדעות השונות נזקקים זה לזה בלב טהור וטורחים יחד לגלות את היסוד המשותף" (מרטין בובר, "חינוך ובחינת עולם").

6. "אין הצלחת אומתנו תלויה אלא באהבת איש את אחיו, בהתקשרותנו בקשר אחד כבני משפחה אחת" (שמואל דוד לוצאטו).

"אי אפשר, כי אם על ידי אחדות ואהבה ושלום, שיוכללו כל ישראל יחד באהבה ואחדות גדול" (ליקוטי הלכות, חושן משפט – הלכות ערב).

"לא פקחנו עינינו לראות, כי האחדות רק היא תוכל להושיענו: רק אם נתאחד כולנו – רק אז עמלנו לא יעלה בתוהו" (אליעזר בן יהודה, "ועוד מוסר לא לקחנו").

"האחדות החברתית – מקור לכל אושר ולכל הצלחה. הפירוד ביניהם הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "החירות").

"בישראל שורה סוד האחדות של העולם" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ב'", תט"ו).