החייאת תמונת השלמות

יחסים זוגיים מאוזנים נבנים על שני עקרונות פשוטים: קשר בין בני הזוג המתעצב על ידי ויתורים הדדיים, ו"על כל הפשעים תכסה אהבה".

זה מספיק כדי להתקדם לחיי משפחה מאושרים, רק בתנאי שלבני הזוג ישנו רצון לכך, אפילו אם לא חזק אך אמיתי. הם כבר סבלו מספיק וכבר הבינו שלבד לא יסתדרו, ולכן מוכנים להקשיב למסר על השיטה האינטגרלית. ולא נדרש יותר מזה שום דבר, מפני שהשיטה מובנית בצורה כזאת שהאדם ייכנס לסביבה הנכונה, לאווירה שבעצמה בהדרגה תשנה אותו, אפילו ללא מאמץ מצידו.

כאן חשוב לבדוק את עצמנו כל הזמן, האם אנחנו לא סוטים מאמצעי ההתקדמות? והאמצעי הזה היא הקבוצה של כמה זוגות נשואים שהגיעו לקורס. בבית ישנו בן הזוג שגם משחק תפקיד של סביבה. בסופו של דבר, תוך ידיעה והרגשה אחד את השני, בני הזוג יהיו מספיק מוכנים לבטא את המאמצים ההדדיים, לספק תמיכה הדדית, לוותר אחד לשני, ואז ייווצר ביניהם קשר אמיתי.

מהו הקשר הזה? מהו אותו האיחוד על קודקוד המשולש כאשר הבסיס שלו נמצא בין בני הזוג?

חשוב כאן לזכור שהם לא מתעלמים ולא "בולעים" אחד את השני אלא דווקא משלימים, תומכים אחד בשני עד כדי כך שמפסיקים להפריד ביחסים שלהם כל אחד לחוד. הם כאילו נמסים אחד בתוך השני, מתמזגים. כל מה שחשוב, טוב ויקר עבור אשתי גם חשוב, טוב ויקר עבורי, דווקא מפני שזה חשוב, טוב ויקר בשבילה. וההיפך.

למעשה, ישנן שתי שיטות:

• השיטה הראשונה היא "לתפוס" ביחד את קודקוד המשולש ולחיות מתוך נקודת האיחוד הזאת ללא ירידה ל"פינה" האישית שלך. אל תשימו לב לשום דבר, רק תחזיקו ביחד בנקודת הדבקות שלכם. הרי לאן שהאדם רוצה להגיע לשם הוא בסופו של דבר יגיע. אני מעורר בתוך עצמי ובסביבה כוחות טבע כאלה שפועלים בהתאם ומביאים אותי ליעד. אם ארצה להישאר ברמה הזאת אני אשאר, אך בתנאי שכל הזמן אדמיין אותה לעצמי ואתנהג בהתאם. היחס שלי לאשתי, לעצמי, לעולם, לכל דבר, ינבע מתוך הנקודה העליונה הזאת המחברת אותנו.

• השיטה השנייה היא ירידה ליסודות, כמו תרגילי "ילדים", שעל ידיהם אנחנו לומדים לוותר אחד לשני, מבררים למה ובשביל מה צריכים את הוויתורים האלה ובמקצת מתקרבים בינינו. הדרך הזאת יותר קשה מכיוון שאני פועל מתוך "הפינה" הפרטית שלי ונמצא תחת שינויי מצב הרוח גם שלי וגם של הסובבים אותי, ובכלל נתקל בבעיות רבות. ולכן להשתמש בשיטה הזאת ניתן רק בתנאי שאנחנו נמצאים בתוך סביבה חזקה. גם השיטה הראשונה דורשת סביבה, תמיכה, אך לא כמו השיטה השנייה.

נברר באופן מפורט יותר את השיטה הראשונה, אנחנו מתארים לעצמנו איזה "חלום ורוד", תמונת הרמוניה מוחלטת, נקודה שבה אנחנו משלימים זה את זה, עונים על הדרישות של כל אחד ומרגישים שאנחנו לא מתקיימים בלי זה. כל הזמן אנחנו מציירים לעצמנו איחוד זוגי שבו הבעל והאישה הופכים לאחד שלם וחיים באושר. אנחנו מוסיפים לדמיון שלנו פרטים חדשים ומכניסים אותם לרשימה, על מנת שהכול יהיה אמיתי, "מוחשי", שנדע בדיוק היכן אנחנו עומדים.

בנקודת האיחוד כל הדרישות שלנו אחד כלפי השני אמורות להיות מיושמות בצורה נכונה. זה לא פשוט ויתכן שנצטרך להשתמש בשיטה השנייה. למשל, האישה אומרת לי: "אני לא יכולה לתאר לעצמי שאתה נוכח בתמונה המושלמת שלי, במטרה שלי", ואני מבטיח להשתנות מקצה לקצה, לוותר על הכול ומבקש בכל זאת להכניס אותי לאידיליה (חיי שלווה) שלה. אותו הדבר קורה בינינו גם בכיוון ההפוך. כמו בחשבון, אנחנו מחפשים מכנה משותף שישלים בינינו, וגם אם לא מייד, אז לפחות בשלבים.

לאחר מכן כאשר מתארים את התמונה האחידה הזאת אנחנו רואים באיזו מידה עלינו לוותר אחד לשני על מנת להתכלל בתוכה.

באופן כזה בקודקוד המשולש אנחנו מוצאים משהו משותף, מה שנקרא, את עצמנו המתוקנים. בחלומות שלנו אנחנו עולים אל הנקודה הזו ואז נעצרים. במילים אחרות, אנחנו קובעים את המצב, לא מרשים לעצמנו לרדת מהפסגה וממשיכים להתייחס אחד לשני כך שכאילו באמת אנחנו נמצאים שם. אני עושה הכול למען אשתי והיא עושה הכול למעני, כל העניינים והרצונות שלנו מופנים אחד לשני.

צריך שבדמיונות שלנו יהיו רק דברים חיוביים. אני כביכול יושב על הענן הוורוד ומסתכל מלמעלה על כדור הארץ ונהנה מחיי הזוגיות המושלמים. בהרגשה כזאת אנחנו חיים, כמובן בלי לשקר אחד לשני ולעצמי.

וחוץ מזה אני אבין אז למה הטבע ברא אותנו כאלה. מסתבר, שאני חייב לוותר דווקא איפה שאני שקוע בתוך האגו שלי.

שאלה: האם התיאטרליות והמלאכותיות של כל מה שקורה לא יפריעו לנו?

תשובה: על מנת לעלות לדרגה הבאה עליך להידמות לה. כמו שהילדים משחקים ורוצים להיות כמו הגדולים. אנחנו כאילו מתנתקים מהבעיות היומיומיות ורוצים לחיות במצב הרצוי המושלם ההוא. ואז השלמות הדמיונית תהפוך לאמיתית.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 38, 17.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תחייתה של המשפחה
המתאם של היחסים המשפחתיים
לא המתנה היא היקרה, אלא תשומת הלב