החזר חובות בשנת היובל

"ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (ויקרא, בחוקותי, כ"ז, כ'-כ"א).

בעולם שלנו אפשר להעביר או למכור את השדה שלנו לאחרים, ובשנת ה-50 החובות נמחקים, הכול חוזר בחזרה. בעולם הרוחני זו מערכת מורכבת מאוד, אבל היא גם כן פועלת בצורה כזאת. אנחנו עובדים זמן רב וקשה מאוד על הרצונות שלנו, ובשנה ה-50 (שנת היובל) מגיעים לדרגה בה הרצונות האלה עוברים למדרגה הבאה.

החזר החובות בשנה ה-50 (מדרגה של בינה) זו אינה נפילה וירידה, אלא עלייה לדרגה חדשה, מפני שכל מה שצברנו במשך התקופה הזאת, הופך למדרגה הבאה הודות לעבודה של האור העליון. הוא מתקן את מה שהיינו רוצים לעשות, אבל לא יכולנו. המצב המיוחד הזה נקרא "יובל". אם הוא היה נשמר אפילו רק בדרגה הגשמית, זה היה מביא את העולם למצב אחר לגמרי. למרבה הצער, האדם בעולם הזה חושב שיש לו דברים פרטיים משלו, אבל הכול זמני, וכעבור פרק זמן מסוים הכול יחזור חזרה לשורש שלו, לבורא.

שאלה: כלומר, כשאני חושב: "אקנה לי דירה, לפחות היא תישאר לילדים שלי", זה מצב לא נכון מנקודת מבט רוחנית?

תשובתי: אדם צריך לדאוג לעצמו, כדי לא ליפול על כתפיי החברה. הוא צריך לדאוג לילדיו, ללמד אותם מקצוע ולהשאיר להם משהו בירושה. אבל התורה מייעצת לא לספר להם על הירושה, כי בזה אתה יכול לקלקל אותם. אם הילד יודע שהוא יקבל הכול מההורים שלו, אז זה מכוון אותו לאורח חיים שאנן והוא פשוט מחכה: "יגיע הזמן, אני אקבל הכול מהם, עכשיו אפשר לא לשקוד ולא לתת יגיעה". הוא צריך להרוויח בעצמו. לכן צריך לגלות כלפיו נוקשות מוגברת, שזה מה שקורה כשמגדלים אותנו רוחנית. מספקים לנו תנאים מסוימים ואנחנו צריכים לקיימם. אבל אם לא מבצעים אותם, אז ניתנים לנו תנאים עוד יותר נוקשים.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 10.12.2014