החברה העתידית

התהליך המהפכני שאנחנו משתתפים בו התחיל ב"מפץ הגדול" ונמשך דרך חיבור יותר ויותר חזק, החל מחלקיקי היסוד לאטומים, מאטומים למולקולות, ממולקולות למבנים יותר ויותר מורכבים עד להופעת גוף האדם כולל המערכת המנטלית, מערכת העצבים ומערכות נוספות. חלקן לא ידועות או לא מובנות לנו.

באופן כללי, התהליך הזה מתפתח בשני כיוונים: התפשטות והתחברות.

הכול שואף לחיבור, ורק האדם, החברה האנושית, הטבע האנושי מקבל צורה הפוכה, כי בחברה אנחנו נעשים קשורים בינינו יותר ויותר, אבל מצד שני אנחנו הפוכים זה מזה, מפני שהאגו מפריד בינינו. כתוצאה מזה, אנחנו לא בונים חברה מגובשת שמבוססת על תמיכה הדדית לפי העיקרון של כל גוף חי, כולל הגוף שלנו. במקום זה אנחנו בונים משהו מוזר ביותר והחברה שלנו הופכת להיות כמו סרטן, שבסופו של דבר, אוכל את עצמו ומת.

בעצם, אנחנו לא יודעים מה לעשות. המחקרים המדעיים של הכוחות והמנגנונים שמניעים אותנו מגלים שאין לנו שום אפשרות להימנע ממלחמת עולם שלישית וממצב של כאוס. המדענים יודעים וכותבים שאין פתרון אמיתי לדרך התפתחות כזאת ונשאר רק להיכנע ל"חסדי" התהליך שמוביל אותנו לעתיד לא ידוע.

אנחנו הורסים את כדור הארץ, מרוקנים את משאבי הטבע ועושים עם הטבע והאקולוגיה כרצוננו. וכל זה לא מפני שכך בא לנו, אלא מפני שאנחנו לא יודעים לבנות מערכות שמורכבות מהפכים המחוברים למבנה אחד. ודווקא זה החוק העיקרי של המערכות המורכבות – איחוד בין ההפכים.

כאן אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה. הבעיה הזאת התעוררה עוד לפני שלושת אלפים חמש מאות שנה בבבל העתיקה. גם תושביה, מצד אחד, היו מאוד קרובים ביניהם ותלויים אחד בשני, ומצד שני, לא יכלו לסבול זה את זה, שנאו אחד את השני, הרגישו דחייה הדדית. הם לא ידעו מה לעשות, כי החברה הייתה משמידה את עצמה.

אז קם אדם חכם בשם "אברהם", וגילה שכאן מסתתר המעבר לדרגת התפתחות חדשה. בעצם, לא היה באותו מצב שום דבר מיוחד. כמו המעבר מדרגת דומם לצומח או מצומח לדרגת חי, כך גם המעבר מדרגת חי לדרגת המדבר. המעבר הזה מחייב אותנו להגיע לכוח החיבור בין הניגודים כדי שהם יוכלו להתחבר ביניהם ולעצב מערכת הרמונית משלימה. למרות הקוטביות, למרות השנאה והדחייה בינינו, אנחנו יכולים לנצל את הכוח המיוחד, הרשת המיוחדת כדי להגיע לאיזון אחד עם השני ולבנות חיים.

אנחנו לא ממש מבינים את המשמעות של הצעד הזה, לא מבינים מה מקור החיים וכיצד שני הפכים יכולים להתחבר ביניהם. אבל, דווקא הקוטביות המוחלטת בין ה"פלוס" ל"מינוס" מעצבת את האטום, את המערכת היציבה שבה הם מנוגדים ומחוברים בו זמנית.

בהמשך, לפי אותו העיקרון נבנים שילובים יותר ויותר מורכבים בעלי יכולת להתפתח. פלוס ומינוס משתלבים ביניהם כדי למשוך את מה שמועיל להתפתחות ולאיזון ביניהם ולפלוט את מה שמזיק לאותו איזון. כך באמצעות ספיגה ופליטה נוצרים החיים, יש התפתחות יותר ויותר מורכבת, עד שיש צורך בבניית מערכת חדשה שהמקובלים מכנים אותה "המערכת הרוחנית". כלומר, היא יותר גבוהה מהמערכות המוכרות לנו.

ובכן, אברהם גילה שקיים בטבע חוק אוניברסלי המקיף את כל המערכות, המקיים ומפתח אותן. אפשר לכנותו "כוח האור", "כוח הבורא", "הכוח העליון". אבל מטרתו היא אחת – לשמור את כל חלקי המציאות בהרמוניה ובקשר הדדי.

אפשר למשוך ולהשתמש בכוח הזה גם עכשיו, כאשר אנחנו רוצים לעלות למדרגה החדשה, להיות מערכת אחת. על ידי זה אנחנו מעוררים את הכוח האוניברסלי והוא בונה בינינו את האיזון המיוחל.

בקבלה החוק שגילה אברהם נקרא "חוק השתוות הצורה". אם אני נמשך להשתוות הצורה הפנימית נפשית עם הכוח האחד הזה, אז באותה המידה אני מעורר על עצמי את השפעתו עליי והוא בונה את הקשר ביני לבין האנשים האחרים שאליהם אני נמשך. הוא בונה בינינו מערכת הרמונית ומאוזנת בין כל החלקים.

אברהם גילה את הרובד העמוק יותר של אותו חוק הטבע האינטגרלי הכללי, שבעצם, כבר היה ידוע, והוא קרא לכל הבבלים להצטרף אליו.

הרמב"ם, הפילוסוף של המאה ה- 12, מספר שאברהם כתב המון ספרים ועשה עבודת הפצה גדולה כדי שאנשים יבינו את מה שהוא גילה ושמדובר דווקא על חוק טבע שלא כדאי להתנגד לו. כך אנחנו מתפתחים בלי אפשרות לברוח מהזרימה שלו, מהמגמה הטבעית לאיזון, לחיבור ולהרמוניה.

בדרגת דומם, צומח וחי אנחנו הגענו לאיזון בצורה ספונטנית, בלי בחירה חופשית. אבל בדרגת המדבר זה כבר לא יצליח, כי כאן אנחנו צריכים להשתתף בצורה מודעת בבניית איזון ובניית מערכת כלל אנושית. עלינו להבין, להכיר, לרצות להשקיע מאמץ ולבחור, להשתדל להתארגן נכון כדי להתקדם.

אז בזכות המאמצים הללו אנחנו נעורר את כוח הטבע האוניברסלי היחיד, את הבורא, את האור, לא משנה כיצד מכנים אותו. ובהתאם למאמצים שלנו, בתגובה, הוא ישפיע עלינו ויבצע את פעולת החיבור הנכונה עלינו. זה מה שלימד אברהם את האנשים.

המשך ההיסטוריה ידוע. חלק מהעם שמע לו ומימש את השיטה לזמן מה, ואחר כך בכל זאת נשר מהתהליך. כיוון שבלתי אפשרי לבנות מערכת הרמונית ומאוזנת אחת אם כל יתר האנושות נמצאת בשבירה. כך אנחנו הגענו למצבנו היום, כשהמשבר הבבלי של פירוד חוזר על עצמו.

מדוע דווקא היום? מפני שהאנושות, כמו אז, מגלה שהיא מחוברת למערכת כללית אחת. אנחנו על פני כדור הארץ סגורים בתוך מערכת אחת, חברה אחת, משפחה אחת וכולנו קשורים זה לזה.

היום לא חייבים להילחם, מספיק לנתק קשרים עם מדינה כלשהי והיא לא תעמוד בבידוד הזה. כלי הנשק המודרניים הם אותן אָלות פרימיטיביות, ברבריות, בצורה משוכללת. אף אחד לא צריך אותם במערכת הגלובלית העולמית שדומה לכפר גלובלי. היום הקשרים הכלכליים, קשרי התעשייה והמסחר, האספקה, קובעים את הכול. אם מנתקים למדינה את העורקים הללו זה כמו לנתק איבר כלשהו מהגוף. ברור שבעצמו הוא לא ישרוד.

כך קרה גם בבבל העתיקה, במסופוטמיה, בתחילת האנושות שהפכה לחברה אחת. אותו הדבר קורה גם היום.

מקובלים, תלמידי אברהם בכל הדורות, דיברו על כך, ואפילו עשו חשבון לפי חוק ההתפתחות האנושית בציר הזמן כדי להבין מתי האנושות תחזור לאותו המצב. חוק האיחוד התחיל להתברר מסוף המאה ה- 19 והגיע לבירור הסופי כלפי כולם בסוף המאה ה- 20, ואם רוצים לדייק עוד יותר – מאז שנת 1995, ועל כך כתבו המקובלים.

זה המצב נכון להיום. כשאני התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה בשנת 1975-1976, אני לא האמנתי שזה באמת יקרה. אבל באמת חל מפנה חד ביותר, ופתאום התחילו לדבר על מערכת אחידה, על אנושות אחידה, על כפר גלובלי, על תלות מוחלטת אחד בשני וכולי.

ויחד עם זאת, התגלה הרוע של הטבע האנושי, עד כמה אנחנו הפוכים זה מזה ולא מסוגלים להתחבר בטוב. הרי למרות ההופכיות בינינו בדרגות דומם, צומח וחי, הכוח הכללי מחבר אותנו בצורה כזאת שהקוטביות הופכת לדו קוטביות אשר מקשרת בינינו ושומרת עלינו באיזון ובהרמוניה.

אבל, בדרגת המדבר, בקשר האנושי בינינו, עלינו לעורר בעצמנו את השפעת הכוח הכללי, להשתתף באיזון בין פלוס למינוס, בין שני ההפכים. וזה דורש מאיתנו עבודה מסוימת.

קודם כל עלינו להבין, להכיר את המצב שבו אנחנו נמצאים ולהמשיך להשקיע מאמצים משותפים כדי לבנות סביבה נכונה. המאמצים הללו נקראים בקבלה "עליית מ"ן", כלומר בקשה לתיקון. על ידי זה אנחנו מעוררים את השפעת הכוח הכללי עלינו שיחבר בינינו למערכת אחת, להרמוניה של כל החברה האנושית.

זה נכון לרגע ההיסטורי הנוכחי. לכן, נכון להיום, חכמת הקבלה, המדע שגילה אברהם, פתוחה בפני כולם. כי כולנו חייבים לנצל את המצב שנוצר ולהתחיל להשתמש נכון בתנאים שנוצרו לבניית החברה העתידית. אחרת האנושות צפויה להרס.

לכן, המקובלים, האנשים שעוסקים בבעיה הזאת ובפתרונה מביאים לידיעתנו את האמת על מצבנו ועל עתידנו. הם מספרים לנו שבכל מקרה אנחנו נגיע לאיזון הכללי, אבל אם אנחנו בעצמנו לא נעורר את כוח הטבע היחיד שמביא לאיחודנו, לקשר הנכון בינינו, אז הוא בכל זאת יתגלה ככוח היחיד שמקשר ואוסף אותנו ביחד, אבל בלי נטייתנו ורצוננו. אז, במקרה כזה, נצטרך לקיים את החוק הזה בעל כורחנו וזה יביא אותנו למצבים מאוד לא נעימים דרך אסונות, מכות ומלחמות.

זה הכוח הטוב, כי הוא קושר את כל המערכת לאחת. אבל, אם במקום לרצות אותו, אנחנו מתנגדים לו, אז אנחנו מעוררים על עצמנו את השפעת הכוחות המנוגדים שיפעלו עלינו כאסונות.

לכן, המקובלים משתדלים להביא את הידע לכל האנושות וללמד את האנשים כיצד מגיעים להבנה נכונה של החיבור כדי לעורר בנו את המשיכה אליו, ובהתאם להשתוקקותנו לעורר את גילוי הכוח האחד בלי לעורר אסונות. כך בהכרח אנחנו נתקרב למצב הנכון, האינטגרלי היחיד ונתקדם בדרך הטובה, הנעימה והרצויה. מאמץ כזה נדרש מאיתנו.

נכון להיום מתגלות בחברה האנושית בעיות קשות ביותר, אף על פי שקיים בעולם כל טוב. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית הגיעה לפסגתה, אבל חלק מהטכנולוגיות המודרניות אינן מעזות לגלות זאת לאנושות, אחרת האנשים לא יצטרכו לעבוד ולא יהיה צורך להשקיע מאמץ.

בעצם, אנחנו כבר יצאנו לדרגת התפתחות חדשה, אבל עדיין לא מסוגלים לממש אותה בגלל חוסר התאמתנו אליה. יש בידינו כלים, אבל אנחנו לא מסוגלים לשלב אותם נכון ברמה החדשה, מפני שגישתנו לא אינטגרלית, המבנה הפנימי שלנו לא אינטגרלי. להיפך, אנחנו אגואיסטים ונטייתנו היא להתרחק אחד מהשני ולא להתחבר בהרמוניה.

כתוצאה מזה אנחנו מסתכלים בפחד על המצב העתידי של האנושות המאוחדת, ולא יודעים מה לעשות עם שבעה מיליארד בני אדם שלא יעבדו? אין לנו מושג על כך שמדובר על צורת קיום אחרת ועל חיבור שונה בינינו בעודנו עולים לדרגת תפיסה אחרת, לחיים ולחיות אחרת.

המון הפתעות מסתתרות מאחורי המצב החדש, אבל אנחנו עדיין לא מסוגלים לעכל אותן, כי תפיסתנו לא אינטגרלית.

העיקר במערכת האינטגרלית הוא לוותר על ההשקפה האינדיבידואלית של "אני כלפי העולם". במקום זה אני רוכש תפיסה אינטגרלית ורואה תמונה שלמה שכולנו מחוברים, משלימים אחד את השני. רק אז מתגלה לי המצב העתידי שבו צריכה להתקיים האנושות, ואז אני מבין ומרגיש את החיים הללו שמצפים ל"שעת כושר".

עלינו להגיע לתפיסה כזאת ואת זה מלמדת אותנו חכמת הקבלה.

מתוך שיעור מס' 1, כנס מקסיקו, 01.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המשימה של העולם – להפוך לאחד 
הצורך הדחוף
נשק איתן של הטוב