החבל

פורסם: 29.02.12, 16:33

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים לתפוס את קצה החוט שהבורא זורק לנו. זה הזכיר לי איך בילדותי הייתי משחק עם הכלב שלי. הייתי מנופף לפניו בחוט והוא היה קופץ ומנסה לתפוס. יוצא שאני כביכול אותו הכלב?

תשובתי: באמת זה יוצא כך. אבל תחשוב, מי משחק איתך?

אם תחשיב את מי שמשחק איתך, זה כבר מספיק. מה עוד צריך? תשתדל להרגיש את עצמך במשחק הזה כשותף של בעל הבית, כ"עבד נאמן". תנסה.

אתה צריך לקפוץ אחרי החבל הזה עם הכוונה ליהנות לבעל הבית. הכלב שלך שיחק יחד איתך, והיה לו נעים לשחק איתך. לפחות תגיע לדרגת "כלב". אני אומר ברצינות, זה לא פשוט. אם תעשה כך, אבל כדי ליהנות לו, אז תהיה "אדם". זה ההבדל.

כולם קופצים אחרי קצה החוט הזה, כל החיים, אבל אתה קופץ אחריו מפני שיש לך קשר איתו. אתה קופץ יחד איתו, משחק איתו, מנסה להבין אותו ולהרגיש אותו. זה שונה מהקפיצות של כל האחרים. זה ההבדל בין להיות כלב ולהיות אדם.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס הערבה, 23.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
דו-שיח עם פרעה
אנחנו לא יכולים להישאר מי שאנחנו עכשיו!
עָרֵב לסכום בלתי מוגבל


שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים
Bookmark     עדכוני rss

תגובות

להשאיר תגובה