הזרימה הנצחית של החיים

המצב המושלם הוא מצב של גוף שבו כל האיברים מתפקדים בהרמוניה מוחלטת, בקשר מלא ביניהם, ואז הגוף הזה מרגיש את החיים. התענוג הנצחי והמושלם ממלא את כולם לחלוטין, מפני שהוא זורם בין כולם, מתעורר, נשמר ומיוצר על ידי כל אחד מאיתנו.

אם נגיע לכזה מצב, אנחנו נראה שכל אחד בפני עצמו לא יכול להתמלא וליהנות משום דבר, בעוד שהחיבור הכולל מזמין את הזרימה של הכוח העצום הזה, שנקרא "חיים". את זה אנחנו צריכים להשיג. אחרת פשוט לא נוכל להזיז אצבע. לא יהיה לנו שום כוח חיות.

באנושות כבר מתגלה אדישות, ניתוק, ריחוק, חוסר רצון לשום דבר. העניין הוא, שכל אחד מאיתנו נהנה בפני עצמו, ולכן התענוג שבו נכבה. הוא ממלא אותי לרגע מסוים, אני מרגיש אותו במידה מסוימת, ואז הוא מתבטל, מפני שהוא נכנס לתוך האגואיזם שלי, לתוך הרצון שלי. התענוג והרצון מנוגדים זה לזה. בזמן המגע ביניהם מופיעה הרגשה של מילוי ואושר, אבל בו זמנית מתבצעת ה"מחיקה": הם "מוחקים" זה את זה. מדוע?

זה מאוד פשוט. ברגע שהרצון הזה מתמלא, התענוג מבטל את הרצון ואינני רוצה יותר שום דבר. לכן, אם אני נהנה לבד, התענוג שלי מוגבל, בכל הפרמטרים: גם בכמות, גם באיכות וגם בזמן.

אבל אם כל הרצונות והתענוגים שלנו מקושרים זה לזה, אז הם זורמים בינינו: אני מהנה אותך ואתה אותי, הוא את השלישי, וכן הלאה. כלומר, זורם בינינו בצורה מעגלית הרצון הגדול והאינסופי עם התענוג העצום והאינסופי שאינו נכבה בשום מקום, מפני שאני לא ממלא רק את עצמי, אלא את כל השאר.

כשאנחנו מתקיימים כמו תאים בגוף אחד, מורגשת בגוף הזה זרימת החיים, התנועה הבלתי פוסקת של הרצון והתענוג, שעוברת דרך כולנו ונשפכת מאחד לשני. ואלה החיים הנצחיים והשלמים שאליהם אנחנו צריכים להגיע.

מתוך ישיבת תוכן בנושא העולם הגלובלי, 16.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האגואיזם – יתרון או חיסרון?
הפטנט – איך מגיעים לתענוג בלתי פוסק
רגע קט וחיים נצחיים