קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אסיפת חברים, זה המצב הגבוה ביותר שאותו אפשר להשיג ולקבל בעולם הזה ככלי המעלה תפילה (מ"ן) לבורא. כל התיקונים שאותם אנחנו יכולים לעשות, נעשים רק על ידי העלאת התפילה (מ"ן) שלנו לדרגה יותר עליונה. המצב שבו אנחנו מייצרים, מייצבים את התפילה (המ"ן), מסמל את ההתחברות המשותפת שלנו עם כל ה"גלגלתות ועיניים" שלנו, עם הרצונות להשפיע, שאותם מעלים על פני הרצון לקבל.
אנחנו מנתקים את הרצונות להשפיע מהרצון לקבל שלנו ומחברים יחד, בכך שמוותרים על הרצונות לקבל, ה"אחפ"ים" שלנו. אם הרצונות להשפיע מתחברים יחד לאחד שלם בהשפעה כלפי הבורא, אז בזה נוצרת תפילה (מ"ן), בקשה, חסרון, לרכוש ולקבל את כוח ההשפעה. כי בתפילה אפילו אין רצון להשפעה, אלא יש רק רצון לרכוש רצון. כי רצון, זה כבר כוח.
תפילה כזאת צריכה להיות כתוצאה מאסיפת חברים, מחיבור. אסיפת חברים אינה מסמלת, שהגופים הפיזיים שלנו מתאספים באיזה מקום פיזי אחד ובזמן קצוב. אלא זה מושג רוחני, משהו שאנחנו בונים וזה קיים ללא גבולות של זמן, תנועה ומקום. את זה צריך לייצב וכל הזמן לדאוג לזה.
עיניהם של כל החברים צריכות להיות מכוונות רק לאותה הנקודה האחת הזו, למרכז הקבוצה שלנו. אנחנו כל הזמן בודקים מה קורה איתה. מתי הקבוצה הזאת תהפוך להיות "שכינתא", אוסף של הרצונות שלנו כלפי הבורא, כך שעל ידי המאור המחזיר למוטב תקבל כזאת צורה, עיצוב, שהבורא יוכל להתלבש ולהתיישב בה לפי חוק השתוות הצורה, כמו ענן שיורד עלינו, כמו ערפל שממלא את השקע. אנחנו כל הזמן צריכים להיות בדאגה לזה.
ידיעות קודמות בנושא:
מטרה שמצלצלת באוויר
קבוצה, זה איחוד של הרצונות
חיבור עם העליון דרך חיבור עם שווים
