קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התלמיד חייב להיות מוכן בכל רגע להישאר ללא המורה, עליו לדעת שיהיה לו על מה להישען. רק מי שדורש מעצמו בקביעות להיות עצמאי, הוא זה שיתקדם.
יש לך את הבורא, את השיטה, את הקבוצה – סיפקו לך את כל הנחוץ לך להתקדמות, רק אם אתה נמצא עם האחרים באותה הרמה.
כיצד לעלות למדרגה הבאה ללא הגשש שמוביל? לשם כך נדרשת החלטה קולקטיבית. כי הרי המצב הבא תלוי בקשר בין החברים.
לא חייב שיהיה מנהיג ידוע שנקבע על ידי המורה הקודם, או תלמיד שהתבלט באיזו דרך. בכל מקרה, אף אחד לא יכול לקחת מנהיגות בשיטות כוחניות, שׂכליות וערמומיות. הדרך הבטוחה ביותר היא כאשר הקבוצה ממשיכה בדרך משותפת ומבצעת החלטות קולקטיביות של ההנהלה הרוחנית שלה.
ההנהלה אינה מורכבת ממוחות מבריקים או ממומחים מצטיינים, אלא מאנשים המסוגלים לקבל החלטות כלליות ומשותפות. לאחרים אין שם מקום, מאחר וחסרה להם הרגישות לתהליך ההתפתחות של הקבוצה.
ישנם כאלה שהתועלת האישית עדיין מכסה את עיניהם, אחרים אינם מסוגלים להכניע את עצמם כלפי הקבוצה, באחרים עדיין לא חדרה רוחה של הדרך הרוחנית, הם טועים משום שעדיין לא תפסו ולא השתלבו בכיוון הכללי. יכול להיות שהם נתונים להשפעה של הסביבה החיצונית. ישנן גם סיבות אחרות.
בהנהלה הרוחנית צריכים להיכלל אנשים שלא יבצעו שגיאה בהחלטה קולקטיבית, שאינם תלויים באיזה צד, ובהחלט לא תלויים במישהו חיצוני.
זו לא רק זכותם, אלא גם חובתם לגרש מיד כל אחד שיפריע לעבודה, או שיטען לעליונותו. אלו הם החוקים הרוחניים, ובהתאמה אליהם אנחנו צריכים לגדול.
