ההבדל בין השפה שבכתב לשפת הדיבור

שאלה: במה שפת הדיבור של חכמת הקבלה שונה מהשפה שבכתב?

תשובתי: הן שונות מאוד. השפה שבכתב גבוהה הרבה יותר משפת הדיבור. היא גם הופיעה הרבה יותר מאוחר. זו שפה שמבטאת את ההשגות הרוחניות של האדם שכותב ולא את הרֵגשות שלו. לכן היא נבדלת משפת הדיבור שעל ידה האדם מעביר את הרגשות, ההדגשה הקולית, ההבעה, האנחות ויתר ההשגות שלו. בעברית קיימים חמישה סוגים של קבוצות אותיות: גרוניות, לשוניות, של החך, של הלחיים ושל השיניים. בזמן העברת טקסטים כל זה נעלם, בהם קבוצות של אותיות נבחנות בצורה אחרת: תשע האותיות הראשונות מגיעות מהספירות ז"ת דבינה, תשע הבאות מגיעות מספירות זעיר אנפין וארבע האחרונות מגיעות מספירת המלכות. יש עוד חמש אותיות נוספות, אותיות סופיות, מנצפ"ך. סך הכול 27 אותיות. זהו "מכשיר" אחר לחלוטין והבעה אחרת של אותם כוחות שמועברים על ידי צלילים.

פרט להעברה של מידע קולי או כתוב מאדם אחד לאחר, ישנה צורת העברה נוספת שלא נמצאת היום בשימוש, על ידי עצמים. השתמשו בה בזמנו של בית המקדש, כאשר בני האדם תקשרו גם על ידי הקרבת קורבנות וזו שפה אחרת לחלוטין.

הערה: בעברית קיימת השלמה לאותיות בצורה של נקודות מתחת לאותיות או כתרים מעליהן שמראים היכן צריך לשים דגש ועוזרים לקרוא נכון את המילים.

התייחסותי: כל השפות האחרות מאבדות את היסוד שלהן מפני שהן לא מעבירות באופן מלא את כל המידע של האות או המילה. בעברית זה לא כך. בעברית כל האותיות הן עיצורים, מתחתיהן יש סימנים (ניקוד: פתח, קמץ, שווא, סגול וכולי) שמורים על תנועות שחסרות בשפה הכתובה. מעל לאותיות שמים כל מיני סימנים בצורה של כתרים שמעבירים צורות שירה של הצלילים (תווים) על ידי הצגה כזו של מידע אפשר להעביר הכול.

פרט לזה, בעברית יש סימנים רבים ששמים בתוך האותיות, ליד האותיות, בין האותיות. הם מהווים תמליל נסתר שלא מועבר על ידי צלילים, על ידי השהיית הטון, על ידי העלאה או הורדה של טון הדיבור בזמן השיחה. תמליל גלוי, אלה תווים, ותמליל נסתר אלה סימנים שמעבירים שיכבה שנייה של מידע שנמצאת מתחת לאותיות. אמנם היום לא משתמשים בכל הסימנים הללו, כי לאדם שהתרגל לשפה, מספיקים עיצורים.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 24.7.2016