דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / ה"דת" כבית ספר להתקדמות אל הבורא

ה"דת" כבית ספר להתקדמות אל הבורא

כפי שכתב האר"י בספר "עץ חיים" (במאה ה-16), כשהתפתחנו מעולם החי דרך שלב המעבר של הקוף, קיבלנו פנים אנושיות. זה קרה בדרגה הגשמית, הגופנית, ובדרגה הנפשית, הרוחנית: אנחנו מתפתחים ברצונות של הטבע הדומם, הצומח והחי, עד שאנחנו משיגים את הרצונות האגואיסטיים של הדרגה האנושית הרביעית. וגם היא, בתורה, מתחלקת לארבע דרגות, אך בכללות, המין האנושי נבדל מהאחרים ומתפתח בצורה מיוחדת.

בעבר ההתפתחות התנהלה בדרגה הגשמית, במסגרת תהליכים של בליעת והוצאת חומרים. הטבע הדומם כמעט תמיד מוגבל בתהליכים הפנימיים, הטבע הצומח מחליף חומרים עם הסביבה הסובבת: הוא נושם, בולע ומפריש, אבל במידה מזערית. וכמו כן, הוא תלוי לגמרי בתנאים החיצוניים, לא זז מהמקום וכפוף ללוח הזמנים העונתי. הטבע החי כבר מוגבל פחות: החיות נעות ממקום למקום, יש להן רצונות מפותחים יותר, הן מולידות את צאצאיהן באופן מיוחד, בולעים טוב יותר את המזון ומפרישים את הפסולת… בכך בעצם מסתכמת ההתפתחות החיצונית החומרית.

ולאחר מכן מצטרפת אליה מדרגה מיוחדת, המדרגה הרביעית. אך תחילה בואו נשאל את עצמנו: למה אי אפשר היה לסיים את התהליך בשלב הזה? למה בחינה ג' דאור ישר לא הייתה יכולה להיות הבחינה האחרונה?

הכתר, או בחינת שורש, ברא רצון לקבל, בחינה א', ומילא אותו. לאחר מכן, הרצון רצה להידמות לעליון, וזוהי כבר בחינה ב', הרצון להשפיע. כדי להשפיע לעליון, בחינה ב' מחליטה: "אני חייבת לקבל". ואז, מאמצע הבינה, היא בונה לעצמה מצב חדש: בחינה ג', זעיר אנפין, שמקבל על מנת להשפיע.

אז מה חסר כאן? הרי בעצם לבחינה ג' יש את הכול? הכול, חוץ מהעצמאות, חוץ מההכרה העצמית והכרת העליון, חוץ מה"אני" שלה. חסרה לה ההתפתחות הפנימית ביחס לעליון. במילים אחרות, היא זקוקה לקשר עם השורש, שזהו הדבר היחידי שיאפשר לה להמשיך את הדרך.

מכאן יוצאת בחינה ד', המלכות. זוהי מדרגה מיוחדת, שמאופיינת בהתפתחות פנימית איכותית.

עד עכשיו הרצון כבר התפתח כמו שצריך. אנחנו רואים את זה לפי העולם שלנו, שבו יש מספיק אגואיזם. ועכשיו אנחנו צריכים להתפתח איכותית, כדי להשיג את השורש העליון. העולם כבר השיג את האגואיזם שלו והבין במה אפשר ואי אפשר למלא אותו. ניסינו את כל הצורות, וכתוצאה מכך הרסנו הכול. נשארה רק שאלת הקשר עם העליון, עם הבורא: מהיכן אני ולאן אני הולך?

וזוהי הבחינה הרביעית שהיא בעצם השלב של ההתפתחות האנושית, שמלווה ברצונות של הדרגות הקודמות.

מכאן אפשר להבין מהי ה"דת" בהקשר של ההתפתחות. זהו מנגנון מיוחד, אמצעי מיוחד, שמאפשר לי להכיר את הפער ביני לבין הבורא. וזה שייך רק למדרגה האנושית.

מי יכול לגשת לעבודה הזאת? – מי שמרגיש את הפער בינו לבין הבורא, מי שמרגיש משיכה לזה. במילים אחרות, רק אלה שיש להם את הנקודה שבלב (•). כל השאר שייכים למדרגות הקודמות של ההתפתחות: הדומם, הצומח והחי.

לכן אנחנו מרגישים את השוני הזה, את הפער (Δ), את המתח, את המשיכה למשהו. היא מפתחת בנו את ההרגשה של הכרת הרע.

מהו הרע הזה? אולי אני מרגיש הרגשות רעות מפני שלא הצלחתי לגנוב משהו מבלי להיתפס? או שאני מכיר את הרע ביחס לבורא? אם כן, ה"דת" במובן הזה מהווה בית ספר ללימוד פנימי וחיצוני, שמראה לי עד כמה אני עוד רחוק מהבורא וכיצד להתגבר על התהום הזאת.

זה בכלל לא קשור למושג המסורתי של ה"דת". קיים האדם וקיים הכוח העליון, וכל העניין הוא לראות את ההופכיות ממנו ולסגור את הפער הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 29.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כולנו מאמינים במשהו
להתחבט או להתמסר לזרם?
סיבה, גורל, תוצאה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest