הדרך לתענוג חסר גבולות

שאלה: מה זאת כוונה? האם הבורא ברא אותה? או שאנחנו יוצרים אותה בעצמנו?

תשובתי: דווקא מפני שלאדם יש אפשרות להיות במצבים הפוכים ומנוגדים, אז מצב אחד ביחס לאחר מתבטא בכוונה.

אם אני רוצה משהו, זה מעיד על כך שיש לי כוונה לקבל לעצמי תענוג מסוים. בדרך כלל אנחנו מכנים את הכוונה הזאת רצון. השאלה באיזה אופן אני רוצה ליישם אותו: למען עצמי או למען אחרים? כאן כבר מופיעה כוונה של הדרגה הבאה, ביחס לבורא. אנחנו מגדירים את המילה כוונה, כמימוש של כל רצון בפורמט מיוחד. בכל רצון, כוונה, יש דרגות רבות.

שאלה: אם הכוונה שלי מכוונת למען אדם אחר או למען הבורא, זה כבר נקרא אלטרואיזם. האם כוונה כזו מגיעה לאדם מהבורא?

תשובתי: כן, היא מגיעה מהבורא, מפני שהאדם לומד ממנו כיצד עליו להשפיע.

שאלה: האמנם מקובל עושה כל פעם חישובים: "למען מי אני שותה? למען מי אני הולך עכשיו?", הרי בצורה כזאת אפשר להשתגע!

תשובתי: לא. כאשר אתה מבצע זאת בפנים, בתוך הרצון, זה לא צורך שום אנרגיה, להיפך, אתה מקבל מזה אנרגיה.

שאלה: זה הרי מאבק תמידי! אני לפי הטבע שלי רוצה לשתות תה למען עצמי, אבל אצטרך לשתות למען הבורא. האם אני כל הזמן נמצא בכזאת מלחמה?

תשובתי: אדם מקבל מהשפעה תענוג עצום נוסף, אבל לא סתם תענוג מהתה שאותו הוא שותה, אלא משום שהוא עושה זאת למען מישהו. נניח, שאימא שלך מבקשת ממך לשתות כוס תה, נשארת בך הטבעה מזה שעשית את זה למען אימא, ואז התענוג הופך לאגואיסטי: קיבלתי ונהניתי.

ומה הלאה? צריך להתקדם הלאה. כלומר, עכשיו עליך לקבל כבר תענוג גדול יותר ושוב לבנות כוונה.

שאלה: האם מדובר על תענוגים כמו שתיית תה, קפה וכדומה?

תשובתי: למה לא? אותו תענוג שנמצא בכוס קפה, אם אפשר לכנותו תענוג, נמצא באור הנצחי האין סופי. יש רק מקור אחד של תענוג, הבורא, ואילו אנחנו, זה רצון שנברא באופן כזה שהוא נהנה מכך שהוא מקבל ממנו.

שאלה: בעולם שלנו מופיע אצלי רצון לשתות תה, אבל איזה תענוג יכול להיות מכך בעולם הבא, הרי אין שם גוף?

תשובתי: מה ההבדל? גם הרצון אינו גופני. בעולם העליון יש רק רצון ליהנות למישהו ומזה ליהנות. אני מבין שזה הרצון הנעלה ביותר, הטוב ביותר, האין סופי וחסר גבולות, אבל לא מפני שטוב לי מזה אלא מפני שאני רוצה שהאחר ייהנה. את התכונה הזאת קיבלתי מהאור העליון.

שיחת ווידאו עם תלמידים של אקדמיה לקבלה, 21.5.2017