הדרך אל מגדלו של הבורא

הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מוליך החמורים", סעיף פ"ח: "…אמרו לו: "הנה את שמך לא אמרת לנו, ומקום מושבך איפה הוא?". אמר להם, "מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי. והוא מגדל אחד, הפורח באוויר, הרב והמכובד. ואותם הגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד. וזהו מקום מושבי"".

אם במהלך הקריאה בספר הזוהר אנחנו מתחילים ליהנות מהסיפור שלו, זו כבר בעיה, כי הרי התענוג סותם את החיפושׂ הפנימי.

שאלה: אך מה אני צריך לחפשׂ כאן?

תשובתי: נניח שאני והחבר שלי הולכים לטיול, ומקבלים הנאה ותענוג מהמקום. כי הרי אנחנו הולכים ונהנים עם כל צעד: הציפורים מצייצות, הדשא ירוק, נושבת רוח נעימה, השמש מאירה בחמימות. זה נקרא טיול, כי אנחנו הרי מקבלים תענוג מההליכה עצמה. ואפשר גם ללכת אחרת. אנחנו הולכים, מזיעים, קשה לנו ואנחנו מקללים לאורך כל הדרך. אך מדוע אנחנו ממשיכים ללכת? – מפני שרוצים להשׂיג את המטרה, ולא ניתן להגיע אליה בצורה נעימה וקלה. ובשׂמחה היינו מוותרים על הדרך הזאת אם היה ניתן בקפיצה אחת להשׂיג את המטרה.

כלומר, אל הדרך ניתן להתייחס באופנים שונים: כמו טיול נעים או כמו אמצעי להשׂגת המטרה. טיול הוא אינו אמצעי, אלא מטרה בפני עצמה, אותה אנחנו משׂיגים במקום. עכשיו אתה צריך לבחור בעצמך, באיזה תהליך אתה נמצא. האם אתה בכלל הולך? האם אתה נמצא בטיול? או שאתה הולך אל המטרה?

אם אתה קורא את הזוהר ונהנה מהקריאה עצמה, זה אומר שאתה נמצא בטיול. טוב לך גם ככה ואינך זוכר את המטרה הרחוקה. "באיזו צורה יפה הוא מספר! איך אני נהנה מכל מילה!". זה נקרא טיול. חסרה לך הכוונה, חיפושׂ פנימי, השתוקקות לאיחוד עם החברים. ברגע שאתה חושב על איחוד, אתה רואה שהוא חסר לך. ואז זה כבר אינו טיול, אל דרך אל המטרה.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 11.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
צעד אחר צעד אל ההנאה והאהבה
עד לנצח קיים רק רגע…
מאבק ואיחוד של ניגודים