הדעת ומה שמעל לדעת

האור הוא זה שמעלה אותנו לאמונה למעלה מהדעת. אך כדי להיכנס לשם, צריך להיפתח בתוכך מימד עליון יותר, שעליו אפילו לא חשדת מקודם, לכן זה נקרא "ישועת השם". ואז אתה בפעם הראשונה מתחיל לקבל "דעת", "ידע", והבנה מה זה "למעלה מהדעת".

שני המושגים האלה מתגלים בו זמנית. ועד אז אנחנו נמצאים בדרגת ההכרה הבהמית, כמו שנאמר "כולם כבהמות נדמו". אך מרגע זה והלאה כבר מתחיל ה"אדם". אדם הוא מי שגדֵל למעלה מהדעת. את הדעת אנחנו מקבלים מהטבע, ו"למעלה מהדעת" – זה מה שמעליו.

מעל לטבע נמצא הבורא. מי שמקבל כזאת הזדמנות, נקרא "אדם", "הדומה לבורא", וככל שהפער בין הדעת והאמונה למעלה מהדעת גדול יותר, כך דרגתו של האדם גדולה יותר.

האדם אינו יודע מראש מה זאת אמונה למעלה מהדעת. הוא אינו שולט על הגילוי שלה, היא ניתנת מלמעלה כעזרה מצד הבורא. על אף שכמובן, זוהי התוצאה של כל מאמציו הקודמים, ודורשת שהאדם "ימלא את הסאה". אך האדם אינו יודע מתי זה יתרחש.

הוא רק מרגיש שהוא מתקדם, מבין יותר, מרגיש יותר, מחכים יותר, מתחיל לשלוט במידה מסוימת על מה שקורה, מברר, מנתח יותר לעומק. אך עדיין אין לו את ההרגשה הרוחנית, הרצון החדש, שבו יוכל להבין ולהרגיש את הבורא. וכך הוא מתקדם, עד שהוא מגיע לנקודת האפס ההתחלתית, וממנה, הוא לוחץ מעט קדימה, לקראת אותו המימד העליון.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 02.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להבדיל בין האור ובין החושך
מימד אחר לגמרי
כיצד למדוד אמונה למעלה מהדעת