קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם האגואיזם בוכה מהרגשות לא נעימות, איך ניתן לא להתנתק מהמחשבה שבמצב הזה מסתתרת האמת?
תשובתי: אנחנו מתמקדים על דברים שבעיקרון אינם תלויים בנו. אנחנו חייבים לעבור את כל השרשרת של המצבים, אך אם אנחנו שׂמים דגש יתר על המידה עליהם, אם אנחנו מתחילים לחוות כל מצב ו"לכתוב תֵזַה", אז איננו זזים קדימה. איננו מתקדמים.
נכון, האדם צריך להבין את מצבו כדי ליישׂם אותו, אך לשֵם כך חייבים לעבור למצב הבא וכבר בו לדון על המצב הקודם. העבודה שלנו היא כדי לזרז את הזמן, וזה תלוי בהשפעת הסביבה. ככל שאני סופג ממנה יותר, כך יותר מהר אני אלך קדימה. כל סוגי ההתעכבויות הן מזיקות. אפילו שהמצב נראה לי כטוב, אך אם אני אשב ואתחיל לפרק לגורמים את העלייה שלי, אז הרגע המיותר הראשון, זו כבר הקליפה, הטומאה. כי הרי אני נעצרתי, מפני שנוח לי כאן, נעים וטוב. ולכן צריך לעקוב אחר זה, שלא לשקוע יתר על המידה בתוכי וכל הזמן להביט קדימה. זה מאוד חשוב. לפעמים אנשים עומדים זמן ממושך, ואין בכוחם לזוז מהמקום, והם הופכים את מצבם לאובייקט של "בדיקות מדעיות". וזה רע.
המצב שאליו נקלעתי, צריך להרגיש אותו לרגע אחד בלבד, בנגיעה אחת, ומייד בעזרת הקבוצה לעבור למצב הבא, מבלי להאט יותר אף לא לרגע אחד. ויחד עם זאת, לא לשכוח שהבורא הוא זה שמבצע את העבודה, ואנחנו רק צריכים להכין עבורו מ"ן, בקשה לתיקון, להכין את עצמנו כדי שהוא יערוך עלינו את הפעולות הנדרשות. בדומה להתחלה הנשית בבריאה, אנחנו מביטים ממטה למעלה, ואילו הבורא שהוא ההתחלה הזִכרית, פונה אלינו ופועל ממעלה למטה. צריך רק להביא את עצמנו אליו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 23.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
סור מהייאוש
בהשׂיגנו את הזמן
