קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: נניח שאדם מבוגר גנב דבר מסוים. בדרך כלל פשוט מטיפים לנו מוסר או שמפחידים אותנו: "אל תגנוב! זה רע! ישימו אותך בכלא". כיצד לעבוד עם זה במערכת החינוך האינטגרלית?
תשובתי: אנחנו עורכים משפט. השאלה היא רק: את מי אנחנו שופטים?
אנחנו לא צריכים להסתיר את העובדה שבכל אחד מאיתנו קיימת נטייה נסתרת לגנוב. כל אחד מאיתנו לקח פעם משהו מאיזה מקום, גנב משהו. ואפילו אם הוא שולל את זה, סימן שהוא משקר לעצמו ולאחרים, או שאולי הוא אפילו לא שם לב לזה, מה שקורה לעיתים קרובות.
מהיכן יש לנו את התכונה הזאת? האם היא מועילה או מזיקה? מה בכלל משמעות ה"גניבה"? זה שלי או של מישהו אחר? ואולי זה כן שלי? בהתחלה חייבים לברר את כל נקודות המוצא האלה, כשאנחנו יוצאים מתוך תמונה אובייקטיבית לחלוטין מבלי לשים דגש על מישהו או על משהו, ומבלי לייחס את זה לשום דבר: מהם הערכים הללו בפני עצמם: "גניבה", "יושר" וכן הלאה.
לאחר מכן אנחנו מנתחים מעשה קונקרטי – וגם כאן, מבלי לשייך את זה לאדם כלשהו, מפני שזה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו מחייבים כל אחד מהמשתתפים להציב את עצמו במקומו של הפושע, להרגיש אותו, להגן על עצמו, להאשים את עצמו וכן הלאה.
כולנו יחד חווים את המקרה הזה. נתנו לנו תנאי כזה ולכן אנחנו צריכים ללמוד מהדוגמא הזאת. אנחנו אפילו צריכים להודות לחבר שלנו על המעשה הזה, שאותו אנחנו חווים כאילו אנחנו בעצמנו ביצענו אותו.
כיוון שכולנו קשורים בקשר אינטגרלי במערכת אחת, בקבוצה אחת, אנחנו צריכים לעצור ולחשוב: "איך יכולנו להביא את החבר שלנו לידי מצב כזה?" – זה אומר שהחברה אשמה. האדם הוא ההשתקפות של אותה הסביבה שבה הוא נמצא. אז אולי הוא בכלל לא אשם! הבעיה היא בנו!
כלומר כל סיבה כזאת יכולה לסייע לפתור בעיות רבות, ולהוביל אותנו להסתכלות מחודשת על סולם הערכים ועל היחסים שלנו.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למסקנה שאין מעשה אינדיבידואלי או מעשה טוב. כל זה מהווה רק תוצאה מהשפעת הסביבה – כך שצריך להביא את כולם למשפט.
אם נגיע לזה, כולם ירגישו שבכל אחד חי הגנב הזה, ולכן הוא התגלה במישהו מאיתנו, שהוא אולי הרָגיש ביותר. תארו לעצמכם איזה שדה של בירור ואנליזה נפתח בפנינו.
אולם מהמצב הזה אנחנו צריכים לצאת רק עם מסקנה אחת: כולם אשמים! אם זאת קבוצה, חברה או כיתה, שבה כולם קשורים בקשר הדדי ולומדים את שיטת האיחוד האינטגרלי – כולם אשמים. אין דבר כזה שמישהו אחד יהיה טוב יותר או רע יותר. כולנו – או הטובים ביותר או הגרועים ביותר.
אין כאן מקום לציונים. אסור לתת ציונים אינדיבידואליים בחברה כזאת, מפני שאתה נותן ציון לחברה עצמה, ולא לאינדיבידואל.
שאלה: זה אומר שלאחר הדיון אני צריך להחזיר את מה שגנבתי או שמספיקה רק ההכרה בכך?
תשובתי: אתה אישית לא צריך לעשות דבר! זאת הולכת להיות ההחלטה של כולם. אתם צריכים לברר את הכול ביחד ואם צריך לשלם על מה שנגנב, כולם משלמים על זה יחד. אם אנחנו מגיעים למסקנה שכולם אשמים במעשה הזה, זה אומר שכולם אחראים על זה!
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 16.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הרהורים על מוסר
תקרית ברחוב
ההסכמה – מעל לכל הניגודים
