הגבול הדק בין העבודה הגברית והנשית

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 2

שאלה: איך הנשים יכולות להרגיש את הירידה והאיחוד הכלליים? אני לא מרגישה שום ירידות, אני מגיעה בשמחה רבה לקבוצה ומוסרת לה את עצמי. אז איפה ההתפתחות הרוחנית שלי?

תשובתי: אצל הנשים קיימת איזו ייחודיות בהשוואה לגברים. לא נדרש מהן להתגבר על המכשול הטבעי שלהן, על הגבול שביניהן. אבל בעבודה הרוחנית הן באמת חייבות ללכת כמו הגברים.

אף אחד לא מחייב אותן להתחבק, אף אחד לא דורש מהן את אותה שיטת החיבור כמו אצל הגברים. אבל פנימית הן מוכנות לזה וצריכות לעבוד על זה, בעיקר ביניהן.

ואחר כך, כאשר נוצר ניתוק מסוים, עלייה, כאשר נעלמת התחושה שאת אישה, וזה גבר, שנעלמת המעטפת החיצונית, שתהפוך להיות לא חשובה, ויישאר, מצד אחד, העולם הגשמי, ומצד שני, העולם הרוחני, ושניהם יהיו מחולקים בצורה מדויקת, שזהו הטבע הבהמי שלנו, וזו הנשמה, אז הן תוכלנה לעבוד כמו הגברים.

אבל עד לרגע זה, בין הגברים לנשים ישנה חלוקה, ולכן אנחנו צריכים לעלות ולהשתוקק להשגה רוחנית בנפרד. ודאי, שאנחנו צריכים לעזור זה לזה בכל, אבל אם אנחנו נתחיל לעבוד יחד, אז רק נתבלבל. אנחנו נבלבל דמויות של העולם הגשמי והעבודה הרוחנית וזה ייצא רע מאוד.

לכן אנחנו בשום אופן לא צריכים להצטלב בצורה רצינית. עזרה הדדית, תמיכה של המרכז, הפצה, הכול נעשה יחד, חוץ מהעבודה הרוחנית. אפילו סדנאות אפשר לפעמים לערוך במשותף. אבל באופן כללי, החיבור צריך להיות מובדל לפי העיקרון של סוג מין.

אתן מבינות בעצמכן, מרגישות בעצמכן, שאתן יכולות להתבלבל בקלות. מה גם, שנשים מתבלבלות יותר מגברים. לגבר מובן מה הוא צריך, ואילו האישה מבלבלת רוחניות עם גשמיות, בשבילה זה כאילו אותו הדבר. וזה לגמרי לא כך. היא פשוט משקרת לעצמה, מבלי להבין ולהרגיש את זה.

כאשר עוברים את ה"מחסום" ומתחילים באמת להרגיש את העולם העליון, אז אתם מבינים עד כמה זו הייתה טעות. ועד אז, לא. ולכן אצלנו הכול מחולק בצורה קפדנית לחלקים גברי ונשי.

אל תפריעו לגברים, זהו התנאי הראשון. שנית, תלמדו ביניכן. אף אחד אינו קורא לכן להתחבק. תעשו כל מה שמועיל לחיבור שלכן.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שורש אחד, כוח אחד לכולם
לא לבלבל בין הרוחני והפיזי
ברוחניות כולם שווים