דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הגאווה מנתקת מהאור

הגאווה מנתקת מהאור

laitman_2009-05-04_1337-70.jpg

כתוב בספר הזוהר: "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", במקום שבו קיימת הגאווה, שם לא יכול לשרות האור.

תחילה האורח, מבלי לחשוב, לוקח אוכל משולחנו של בעל הבית ואינו מרגיש אותו, אינו רואה ואינו יודע שבעל הבית קיים. פתאום הוא מגלה שקיים בעל הבית וזה השולחן שלו, הכול שייך לבעל הבית. ולא במקרה, כל זה נמצא על השולחן, אלא הוכן במיוחד עבורו, עם אהבה. הוא מגלה שבעל הבית אוהב אותו, לכן אינו מסוגל לקבל ממנו דבר, הוא חייב לענות באיזושהי צורה. הוא אינו יודע מה עליו לעשות!

הבעיה היא לא בלקבל, אלא ביחסים: לֵמה זה מחייב אותי. אני לא אלך למקום שאוהבים אותי או שׂונאים אותי יתר על המידה. האהבה גם כן מפריעה, כי מה אני אעשה עם אהבת היתר הזאת, אם אין לי במה לענות עליה?! באיזה יחס אני יכול לשלם עבור האהבה? – אני יכול לקבל ממנו את התענוג, כי את התענוג מקבלת הבהמה שלי, והאהבה שלו מכוונת לאדם שבי!

מה עליי לעשות, הוא מאלץ אותי להתייחס אליו גם כן מכל הלב? – אני חייב להפסיק להגיע, או להמציא דברים בהם לשלם לו בתמורה. אני מפריד את עצמי כאילו על ידי מחיצה, על ידי הגאווה. אני מתעלה מעל ליחס שלו אליי, מעל לשׂנאה והאהבה, כאילו שהם אינם קיימים. כך פועל בי כוח ההגנה שעוזר לי לא להישׂרף מבושה או מאהבה.

הגאווה יוצאת מהחלל הפנוי שבתוך הנברא או שהיא נובעת מהנחש, המלכות של עולם אין סוף. כל תכונה ניתן לתקן חוץ מהגאווה! כי היא מפרידה אותנו מהבורא, היא קורעת את הקשר בינינו. אם אני נמצא בקבוצה בה הכול מתקבל על הדעת, כל מיני סכסוכים, חוץ מהגאווה! על ידי הגאווה האדם מנתק את עצמו מהשפעת הסביבה ואין לו שום סיכוי להתקדם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 17.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
פטנט להנאה אין סופית
שיחה על גאווה וכבוד
נחש הנשלח לעזרה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest