דרך רמקול

שאלה: כתוב: "הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים". אבל אם יראת שמים לא בידיי, מאיפה אני אקח את היראה?

תשובה: את היראה ניתן לקבל רק מלמעלה. אף אחד לא אומר לך שאתה צריך להיות צדיק, עובד ה'. מה שאתה מרגיש עכשיו, זה אתה. השאלה היא רק, איך אתה מושך על עצמך את המאור המחזיר למוטב שיתקן אותך.

כל השינויים מתרחשים רק ב"רשימות" האגואיסטיות שכל הזמן מתעוררות בנו לפי תוכנית הבריאה ומובילות אותנו בדרך "בעיתו". אבל אם אנחנו נמשוך את האור מלמעלה, שזה נקרא "אחישנה", ובכך נזרז את ההתפתחות שלנו, אנחנו נקבל מלמעלה את הכוחות וגם את היראה.

בהתחלה, יש לאדם יראה גשמית – שיהיה לי טוב בעולם הזה. אחר כך הוא דואג לעולם הבא, שואל מה הטעם בחייו, ועם השאלה הזאת הוא מגיע לחכמת הקבלה. בסופו של דבר, הוא מגיע ליראה שאין לו רצון להשפיע לבורא.

לשם כך צריך להיכלל בסביבה נכונה ולמשוך את המאור המחזיר למוטב שייתן כבר יראה רוחנית, יראה לא להגיע להשפעה. וזו כבר בעיה, כי מלכתחילה אין לי שום צורך בהשפעה.

לכן אני זקוק לסביבה שתשכנע אותי שהשפעה זה דבר טוב. ואם אני רואה שכולם מעריכים את ההשפעה, אני גם אתחיל להעריך אותה ואקבל רצון למה שקודם לא רציתי בכלל – רצון לעולם הרוחני, להשפעה.

וזה נקרא "לעשות יגיעה": לבקש משהו שאין לי שום חיסרון טבעי אליו. הרי, חיסרון להשפעה שייך כבר למהות הבורא. ועם זה אנחנו פונים לכל אדם, הרי, כולם צריכים להגיע ל"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

לכן צריך לפרסם את חכמת הקבלה בצורה כזאת, שכל אחד ישמע את המסר שלה לחיבור. לפי דבריו של בעל הסולם, רק זה נקרא "דת", שמחברת את האדם עם הבורא. כל הדתות של העולם הזה הומצאו על ידי בני אדם, ולכן אין בהן לא אוניברסליות אמיתית, ולא קשר אמיתי עם העולם הרוחני.

כולם כבר מבינים שהעולם נמצא במשבר שרק ילך ויחמיר, עד שאנחנו לא נתחיל לתקן את עצמנו. אבל אנחנו חייבים להסביר, שהמצב הזה מתוכנן עבורנו בתוכנית הבריאה במיוחד כדי לגרום לכולנו להתחבר.

לכל אחד ישנה הזדמנות להתרשם מהסביבה הנכונה, ולקבל ממנה חיסרון לקשר הדדי. המציאות מחייבת אותנו לזה. ואם אנחנו לא נסכים, אז הטבע ילמד אותנו על ידי מכות ומלחמות. אנחנו רק צריכים להבין שעלינו להגיע לחיבור. ואם רק נרצה, נקבל את כל הכוחות לחיבור מהטבע.

מהרגע שחכמת הקבלה נוצרה, מאדם הראשון ואברהם, היא מכוונת רק לחיבור בין בני אדם. אבל קודם אי אפשר היה לפרסם את הידיעה הזאת לכל העולם, כי הוא לא היה מפותח מספיק. ולכן המקובלים פנו לאלה שהיו תחת השפעתם של אברהם, יצחק, יעקב – לאנשים שהיו מוכנים בצורה פנימית. הם היו עדינים ומפותחים יותר נפשית, ולכן הם שמעו את הקריאה הזאת. אבל אחרים לא שמעו, והיה צריך לעשות כל מיני פעולות נוספות כדי שהאנושות תהיה מספיק רגישה לאותו המסר של החיבור הכללי.

אבל היום כבר אפשר לצעוק על זה בכל העולם ברמקול אחד גדול. וזה מה שהקבוצות שלנו בכל העולם צריכות לממש – לפנות לכולם. ואם אנחנו לא רוצים להתקדם על ידי מכות, יש לזה רק שיטה אחת.

הטבע מחייב אותנו להתפתח בכוח. אז בואו אנחנו בעצמינו נרצה להתקדם בצורה כזאת שלא נצטרך לברוח מהמכות, אלא בעצמינו נמצא את הכוח הטוב שימשוך אותנו לקראת החיבור בדרך קלה ומהירה. זאת כל החכמה וכל התורה.

הבעיה היא רק בזה שהאדם שקוע בתוך עצמו ודבוק לליבו. הוא לא יכול להבדיל את עצמו ממנו כדי לנהל את הלב ואת הרצון לקבל שלו, אלא נמצא בתוך הלב האגואיסטי שלו והולך יחד עימו.

לכן הוא כל כך זקוק לסביבה שתאפשר לו להסתכל על עצמו מהצד ולהתחיל לעבוד על עצמו כמו על מישהו זר שנמצא מחוץ לרצון שלו. לכן, ככל שיותר האדם דבוק לסביבה, בהתאם לזה הוא מסוגל למשוך יותר מאור המחזיר למוטב, וכך מתקדם.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הדאגה העיקרית
יראה היא הבסיס לעבודה מוצלחת
בשליטת היראה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest