קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד ניתן להשׂיג אין סוף (אין- גבול, אי הגבלה) בדרך של צמצום?
תשובתי: נגיד שאתה מעוניין לתת לי הרבה מילויים, אך אני רוצה לקבל משהו מסוים, אז אתה עושה צמצום על הרצון הגדול שלך להשפיע ומביא לי את מה שאני רוצה. אני מקבל ממך בצורה של מקיף את מה שרציתי, ואתה נותן לי בכך שאתה מגביל את עצמך, כלומר בצורה של קו ישר. זה נקרא "קשר בין מקיפים ויושר" (ספירה וצינור).
אם אינך מגביל את עצמך בשום דבר, מאחר וכל מה שאני רוצה מלכתחילה לא מהווה עבורך הגבלה, מאחר ואינך חושב כלל על עצמך, אלא חושב רק על כיצד למלא את הרצונות שלי – אז עבורך כל הזדמנות להשפיע מהווה אין סוף, אפילו אם אתה נותן לי רק את מה שאני רוצה, ועבורי זה גם כן אין סוף, מאחר ואני מקבל את כל מה שרציתי.
במילים אחרות, ביחסים שלנו אין מקיפים ויושר, אלא רק מה שאנחנו מגדירים לעצמנו, באיזו מידה כל אחד מאיתנו כלול ברצון של השני. ואם הרצון שלי נקבע רק על ידי הרצון שלך, אז אני תמיד באין סוף. ולכן קיימים כללים, רצון של מי קובע את הפעולה: 1. שלי שלי, שלך שלי. 2. שלי שלי, שלך שלך. 3. שלי שלך, שלך שלך.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 15.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
גימטריה של רגשות
אור המותח כמו מיתר
הטווח הייחודי של כל נשמה
===== בגיל 11, במסע האישי, אז, אחר תשובות הגעתי לסוג משונה של הסבר עצמי:
שמעתי שגילו במדע שכוכבי הגלקסיה בעלי יכולת התרחבות והתכווצות…
מייד נפתחה לי תמונת אפשרות האין סוף(אולי יעזור דימיונית): ש"אני" – אטום…של מולקולה…של תא…של איבר…של איש…ממשפחה…בעיר…של מדינה…של כדור הארץ…במערכת כוכבים…המהווה *לב* הפועם – של אני כמוני…שהוא – אטום, של מולקולה,…….