דקירה מהאור

אנחנו נמצאים בתוך הכוח שנקרא "בורא". אנחנו עדיין לא משיגים אותו לפי העיקרון "בוא וראה" ולכן נותנים לו שמות אחרים, בהתאם למידת הגילוי הנוכחי של האדם המשיג.

אני נמצא בשדה של הכוח הזה יחד עם כולם. מכאן נשאלת השאלה: איך לעורר את השפעתו עלינו? כי בזה כל עבודת האדם: איך אני מעורר את הכוח הזה שיגדל אותי?

אנחנו ירדנו בכוונה מהגובה הרוחני ל"מצב האפס", ועכשיו זה תלוי בי איך אני אעלה בחזרה לאותו הגובה. לשם כך אני צריך לעורר על עצמי את המאור המחזיר למוטב. אין כוח אחר שיעלה אותי לרוחניות. יש ברשותי רק את האמצעים שקיימים במדרגה שלי. הבורא מעורר אותי מהחלום על ידי "דקירה" ראשונה, ואחר כך מה שדקר אותי, אני צריך לעבד בתוכי בעזרת אמצעים מיוחדים: קבוצה, לימוד, מורה.

והנה אז אני פונה עם הבקשה לאור שעורר אותי מלכתחילה. אני מבקש ממנו בצורה הבנתית והכרתית להשפיע עליי. האור רק "דוקר" אותי פעם אחר פעם, ואני מתוך זה, צריך לפתח כלפיו יחס שלם: מה אני מבקש ממנו, לאיזו השפעה אני מצפה, מה אני רוצה להשיג וכולי. בכללות, אני מתאר לעצמי איך להגיע לתיאום עם מי ש"דוקר" אותי. אני צריך לחפש את הצורה שלו, הדמות שלו, ולבקש ממנו:

– אני רוצה להיות המשפיע!

– איך אתה רוצה להפוך להיות המשפיע? והאם באמת דווקא המשפיע? במה תסתכם ההשפעה שלך?

אם האדם לא מבצע פעולות של חיבור, אז אין לו מאיפה לבקש. הפעולות האלה מרכיבות את אותה התשתית, שממנה אני יכול להעלות מ"ן, תפילה. ביני לבין החברים אני בונה את אותה התשתית שממנה עולה המ"ן, "תפילת רבים". לבד אני אף פעם לא אצליח לבקש קשר. התפילה על הקשר יכולה להיות רק משותפת, לפחות בין שני אנשים.

מתוך שיעור על המאמר "הסתר וגילוי של השי"ת – א", 04.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כוחה של המדרגה הרוחנית
אני, הסביבה שלי והאור
יחד ללא אבדות